עד לעדותו בפני ועדת החקירה לאסון מירון, הייתי בטוח, שנתניהו בנוי למעמדים כאלה. מהיר תפישה, רהוט, בעל מענה לשון. מי יכול היה לדמיין שהוא יסתבך, שהוא למעשה יכתוב בעצמו ולעצמו מכתב-אזהרה. מול גלי ההתרעות, דוחות מבקר-המדינה, המכתבים, הדיונים – הוא התגונן על-ידי: "לא ידעתי, לא זוכר, לא ראיתי, לא שמעתי". הוא הסתתר בין מכתבים שלא הגיעו, לכאלה שלא התקבלו, לכאלה שהתקבלו ולא הגיעו אליו.
משנת 2008 עד שנת 2018 התקיימו בנושא 42 דיונים במליאת הכנסת ובוועדותיה. המונחים "אסון" ו"אסון המוני" הוזכרו כ-70 פעמים. 37 מהדיונים היו בתקופת נתניהו. בשנת 2011 קיבלה ממשלתו החלטה על פינוי-בינוי של האתר עד שנת 2014. בשלב הבא, כשהוועדה תנבור בפרוטוקולים נוספים, היא תמצא, בין השאר, דיון בוועדת הכספים מיום 7 ביוני 2017, שם אומר משה גפני: דיברתי אצל ראש הממשלה ואמרתי שחייבים לפתור את הבעיות באתר בטרם יהיה אסון.
הדפוס הזה, שהחבר'ה קוראים לו בלשון עממית, "דיבורים כמו חול ואין מה לאכול" - מאפיין אותו בכל. ב-17 בינואר 2010, בישיבת ממשלה אשר דנה ביוקר הדיור הוא נשא נאום, שלא הותיר אף עין יבשה. על מצב קורע לב שבו זוגות צעירים נחנקים, משעבדים את כל חייהם עבור ארבעה קירות, עבור דירה. לא עוד, אמר, היום אנחנו משנים את המצב וזה לא דיבורים, זה ביצוע (!). לימים נכתב בדוח מבקר המדינה שדבר לא נעשה מאז - לא דיון, לא תוכנית, לא ביצוע, רק הצהרות לתקשורת והודעות לעיתונות. הוא דיבר גבוהה על אובדן המשילות בנגב. לימים כתב מבקר המדינה, הפעם היה זה מתניהו אנגלמן, דוח מחריד על ההפקרות בנגב, אלימות וטרור, בשנות כהונתו.
זה הרגע שבו אני חש חובה חברית לחזק מכאן את עמיתי המלומדים ממני, עורכי-הדין בעז בן-צור ועמית חדד, המייצגים אותו בתיקי האלפים. בעבירות מסוג שוחד, מרמה והפרת אמונים, חשוב ביותר, הכרחי, קריטי ממש, להעיד את הנאשם. מצד שני, נוכח הביצועים המביכים שלו בוועדה - עדותו שלו עלולה לסבך אותו כפליים. מה עושים? לא לי הפתרונים.
ועדת מירון עובדת ביסודיות. בראשה השופטת דבורה ברלינר. ישרה כסרגל, שולטת בפרטים, ממוקדת, לא מתגנדרת בגינונים ספרותיים. לידה אלוף (במיל') שלמה ינאי, לשעבר מנכ"ל טבע, מגיבורי מלחמת יום-כיפור, שנחשב לאחד האלופים האינטליגנטים והחושבים שהיו במטכ"ל. כעת מפיצים שהוא איש פוליטי. הוא איננו ומעולם לא היה איש פוליטי. כבוגר מלחמת יום-כיפור ינאי צרוב, ביותר ממובן אחד, גם עם זיכרון ועדת אגרנט, שהטילה הכול על הדרג המבצעי וניקתה את הדרג הפוליטי. החבר השלישי הוא הרב מרדכי קרליץ, לשעבר ראש עיריית בני-ברק. תמליל חקירתו את השר לשעבר אמיר אוחנה, הוא שיעור חובה לכל פרקליט, תובע או סנגור. אוחנה ניסה להתחכם עם ה"אחראי אך לא אשם" שלו. הוא פלט מבלי משים, "מעורבותי גברה ככל שהתקרב האירוע". כשנאמר לו שהאירוע היה בלתי חוקי, הוא האיץ להתחכמות יתר, גם ההפגנות בבלפור היו לא חוקיות, אמר. הרב קרליץ, יהודי חכם, פיקח, תלש ממנו נוצת טווס אחת אחר השנייה. בתום החקירה היה אוחנה טווס נטול נוצות.
העדויות בוועדה דמו למשחק כדורעף. כל אחד הסיט את הכדור אל האחר בקצות אצבעותיו, בנגיעה קלילה. עוזרו הבכיר של אריה דרעי וראש מטהו, ישראל אוזן, שיחק אחרת, הוא הנחית את הכדור בחבטה על ראשו של נתניהו. לדבריו, עסקנים חרדים לחצו לפתוח את ההר ונתניהו "היה בהיסטריה".
לסיכום, קוראים יקרים, עכשיו צאו וחשבו: אם כך הם פני הדברים בוועדת מירון – איך ייראו הדברים בוועדת חקירה לפרשת הצוללות, כלי השיט והמניות שלו.