קו ישיר עובר בין עדותה של החיילת מכלא גלבוע שהתלוננה כי אסיר ביטחוני אנס אותה ובין הפרטים שעולים מתוך הריאיון שהעניק סגן מפקד מח"ש לשעבר משה סעדה לעמית סגל. קל לחשוב שמדובר רק בקו, שמוכר וידוע כבר שנים, והוכח בשני ההקשרים - שנשים מוצאות עצמן חסרות הגנה מול מערכת שמעדיפה את טובתה.
שירות בתי הסוהר יעדיף את השקט בין כותלי הכלא. המערכת הצבאית תעדיף את הפנסיה של הקצין הבכיר על פני מילותיה של החיילת הצעירה. המשטרה תעדיף לאמלל את המתלוננת נגד רוני ריטמן מלשלוח ניצב נוסף הביתה, מח"ש תימנע מפריצה לטלפון של הסמפכ"ל ניסים מור למרות ההודעות המפלילות שבתוכו, ומערכת המשפט תמנה את עמית איסמן לתפקיד פרקליט המדינה למרות שהוא גיבור על מתמחות, רק כי המערכת יודעת שמולה אותו איסמן יהיה יס-מן שיישר קו עם הרוחות הנושבות.
עד כאן הכל מוכר. זה מסתדר עם פעולות שעליהן דיווחנו (כמו החלטת אלשייך לא לטפל עוד בתלונות אנונימיות), זה מסתדר גם עם תוצאות כמו אלו שהזכיר סעדה, שבעוד תלונות של אזרחיות על הטרדות של שוטרים נמשכות במספרים דומים, נשות הארגון כבר לא מתלוננות נגד קצינים בכירים.
אבל, מעשה הפשע האמיתי לא מסתכם רק באי ההגנה. מי שפשע נגד הסוהרת בגלבוע, אינו רק בן העוולה, האונס, האסיר, אלא גם מפקדיה - שלמעשה סרסרו בה בגלל האינטרסים ששמו לנגד עיניהם. שאלות קשות עולות גם נגד החוקרים והפרקליטים שטייחו לכאורה את הפרשה.
והנה מתוך עדותו של סעדה עולה כי המערכת לא היססה לבצע את אותה פריצה לטלפון שנדרשה במקרה של ניסים מור כדי להוכיח את מעשיו של יו"ר לשכת עורכי הדין דאז אפי נוה.
אל נא נטעה לחשוב שלפרקליטות המדינה היה דחוף להגן על האישה בסיפור, אגב היחידה בכל הסיפורים כאן שלטענתה קיימה יחסים מרצונה. היה זה שימוש אינטרסנטי בה כנגד מי שהמערכת רצתה ברעתו. בדיוק כשם שהמערכת לא היססה לשרבב לתוך חקירות נתניהו אישה צעירה שנגררה אל חדרי החקירות כדי להפעיל לחץ על ניר חפץ, תרגיל שלטענת סעדה נפסל בתיק אחר.
ההגנה על נשים איננה ערך במערכות השונות, אבל חמור מכך, במערכת אכיפת החוק היא הופכת לכלי שימושי. יחסים אסורים, פלילית או מוסרית, משמשים רק בהתאם לאינטרסים. ברצותם - האישה תישלח אל תא האסיר, אל חדר החקירות, אל הגרדום הציבורי, ואם אינם רוצים - הסיפור יושתק במחשכים.
המסקנה האומללה מכל אלו היא כי נשים בישראל אינן רק חסרות הגנה כפי שידענו כל השנים אלא גם דרך להשגת יעדים. ובכך, היחס של הפרקליטים לנשים אינו שונה מזה של העבריינים - האישה ככלי שימושי בידיהם לסיפוק הצרכים.