בכל מחקר שנעשה לקראת בחירות, יש להפריד בין שני פרמטרים: נושאים שהכי מטרידים את הבוחרים, לעומת נושאים מחוללי הצבעה של הבוחרים - וזה לא אותו הדבר. כך לדוגמה, במשך שנים ארוכות הנושא שהכי הטריד את הבוחרים היה נושא החינוך. מי שהיה טועה והופך אותו לדגל הקמפיין שלו, היה מגלה שזהו נושא שאינו מחולל הצבעה. מצביע שאומר שהחינוך חשוב לו, לא אומר שיצביע למי שישים את החינוך בראש מעייניו. מחקרים צריך לא רק לראות, אלא גם לקרוא.
בבחירות 2022 הנושא שהכי מטריד בוחרים הוא נושא יוקר המחיה. זה כמובן לא מפתיע, כשיש אינפליציה של 4.4% שמורגשת כמעט בכל תחום בחיים. אבל האם יוקר המחיה הוא נושא מחולל הצבעה?
במחקר שנעשה על ידי המרכז להעצמת האזרח מופיעים כמה נתונים משמעותיים: כששואלים את הציבור מהו הנושא החשוב ביותר עבורו במערכת הבחירות, יוקר המחיה מקבל 47%, יציבות שלטונית 23% והנושאים המדיניים 14%. בקרב בוחרי מפלגות כמו עבודה ותקווה חדשה, היציבות השלטונית במקום הראשון. בהחלט חריג, אם כי לא מפתיע.
אבל שימו לב - כששואלים את הציבור שאלה נוספת: "במידה ומפלגה תתחייב שתשנה את שיטת הבחירות ושיטת הממשל, האם זה ישנה את הצבעתך" - לא פחות מ-43% אומרים שישנו את דעתם לגבי המפלגה אליה יצביעו. מתוכם - 48% מבוחרי כחול לבן, 44% מבוחרי ליברמן, 40% ממצביעי לפיד, והכי חשוב – 43% מהמתלבטים, הגביע הקדוש של הבחירות, אומרים שייתכן וישנו את הצבעתם. הערה: חלק גדול מהמצביעים יכולים לשנות את הצבעתם בתוך הגוש, אבל לא כולם. המעט שיעברו גוש יכולים להכריע את הבחירות.
זאת היציבות, טמבל
אמרו מעכשיו: ברוכים הבאים לבחירות 2022 – הבחירות על היציבות השלטונית.
בסיטואציה של סטגנציה גושית בת ארבע מערכות בחירות, המתלבטים אומרים בצורה ברורה: אנחנו מוכנים להצביע בעד מי שיגרום לנו לא להצביע שוב. שחררו אותנו מהכאוס.
הסיבה היא פשוטה - אין כרגע שום מפלגה שמעוררת אמון שהיא תוריד את יוקר המחיה: אפשר לתקוף את הממשלה, להצטלם בסופר ולהבטיח שאצלנו זה יהיה שונה, כמו הליכוד וש"ס. אפשר לקיים דיונים מיוחדים כמו יש עתיד או ליברמן, אבל זה לא משכנע את הציבור שהם יביאו את השינוי. הציבור התבגר. התעייף. מחפש יציבות. ומה היא כוללת?
- ממשלה שלא תתחלף כל שנה ותעצור רפורמות ארוכות טווח – זוהי יציבות.
- ממשלה שלא תלויה באצבע ה-61 שכל ח"כ יכול לקום בבוקר ולהחליט לסחוט ממנה תקציבים – זוהי יציבות.
- ממשלה שלא תלויה (לא שאינה כוללת, שאינה תלויה) במפלגות סקטוריאליות ויכולה לקבל החלטות כואבות, בלי שתתפרק בשל כך – זוהי יציבות.
במילים אחרות – הציבור מבין שיציבות שלטונית יכולה לעורר אמון שתביא להורדת יוקר המחיה. בשפת הסלוגנים: רק ממשלה יציבה תוריד את יוקר המחיה. לכן, בבחירות האלה המטרה היא לא לשכנע למה להצביע לי, המטרה היא לשכנע למה הצבעה עבורי תביא ליציבות שלטונית.
מי יכול להגיד את זה? כולם בערך. גנץ וסער טוענים שיקימו ממשלה רחבה מימין ומשמאל, נתניהו יכול להגיד שהוא היה ראש ממשלה 12 שנה ואחריו הממשלה לא החזיקה שנה, ולפיד - הוא פשוט יכול לרמוז שהוא ראש הממשלה, שלישי תוך שנה, אז אין דבר שיותר פוגע ביציבות מאשר להחליף את ראש המדינה בפעם הרביעית.
עזבו אתכם מפירוטכניקה. עזבו אתכם מתוכניות מורכבות וסרטונים בטיקטוק - תחסכו מאיתנו את ההבטחות הגדולות.
המרוץ הפעם הוא פשוט: מי ישכנע אותנו שיידע להקים ממשלה ל-4 שנים, מי יבטיח יציבות ויעשה זאת באופן יציב. או כמאמרו של שלמה ארצי: ותן שיחזור שוב לביתו במקום ללכת לקלפי, יותר מזה אנחנו לא צריכים.
>>> משה קלוגהפט הוא יועץ אסטרטגי למערכות בחירות בעולם, לשעבר יועצם של ראשי הממשלה בנט ונתניהו