על אף ההבדלים הברורים בין הג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני בעזה לחיזבאללה בלבנון – בעיקר בכל הנוגע להיקפים וליכולות של אמצעי הלחימה העומדים לרשות חיזבאללה, הסבב הקצר האחרון בעזה תורם לחיזוק ההרתעה של ישראל מול חיזבאללה. מבצע "עלות השחר" מהווה שיעור חשוב לנסראללה, למרות שהוא ממשיך לאיים במהלכים נגד ישראל אם תחל בהפקת הגז מאסדת "כריש", בטרם הובטחו זכויותיה של לבנון וייגזלו משאביה הכלכליים על ידי ישראל.
כך גם בנאומו האחרון (9 אוגוסט) בו איים ש"היד שתבזוז משהו ממשאביה של לבנון תיקטע", ושחיזבאללה חזק יותר מאי פעם, בטוח בניצחונו, ומוכן "ללכת עד הסוף". איומים אלה של נסראללה העלו בחודשיים האחרונים את רף המתיחות בזירה הצפונית, ברקע למאמציו הנמשכים של המתווך האמריקני הוכשטיין, שמנסה למצות את חלון ההזדמנות לקידום הסכמה כלשהי בין הצדדים לפני מועד תחילת הפקת הגז משדה "כריש", שתוכננה לרבעון האחרון של 2022.
לא קשה לנחש, נסראללה עוקב בשקיקה כעניין שבשגרה אחר התקשורת הישראלית. הוא עקב בתשומת לב מיוחדת אחר ההתפתחויות ברצועת עזה. סביר להניח שהוא אף עודכן במקביל בהתפתחויות משותפיו ל"ציר ההתנגדות" וייתכן שאפילו היה שותף להתייעצויות בין האיראנים להנהגת הג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני שישבה בטהראן במהלך "עלות השחר". זאת בדומה לחמ"ל המשותף שהוקם בלבנון במהלך מבצע "שומר החומות" בהשתתפות גורמים מאיראן, חיזבאללה והפלסטינים.
כמו כן, לא מפתיע שגם הפעם חיזבאללה בחר שלא להתערב ולא להתפתות לפתיחת חזית נוספת נגד ישראל. הפעם קל יותר להסביר זאת נוכח ההימנעות אפילו של חמאס מלהצטרף ללחימה. העיתוי והנסיבות של מבצע "עלות השחר" לא היו נוחים לו (במיוחד כשבלבנון ציינו במקביל שנתיים לפיצוץ הנורא בנמל ביירות ב-4 באוגוסט). לחיזבאללה חשוב במיוחד בימים אלה להפגין את תרומתו חסרת התחליף, לטענתו, כ"מגן לבנון" להגנה על האינטרסים של המדינה ותושביה, נוכח הביקורת הפנימית המתרחבת כלפיו על כך שהוא פועל לטובת אינטרסים זרים ובעיקר בשרות איראן ופוגע באינטרסים של לבנון. כל זאת כשתושביה סובלים מהמשבר הכלכלי הקשה ביותר שידעה לבנון בתולדותיה ונמשכים המאבקים הפוליטיים, שחיזבאללה מעורב בהם, המונעים גיבוש הסכמה על גיבוש ממשלה מתפקדת, שתפעל לפתרון בעיותיה של המדינה הכושלת.
נחישותה של ישראל לפתוח בהפקת הגז משדה "כריש" היוותה הזדמנות וייתכן אף צורך של חיזבאללה להפגין את דאגתו לעם ולמדינה הלבנונית, תוך שהוא מנסה גם לשפר את "משוואת ההרתעה" מול ישראל באיומיו המפורשים "לעשות מעשה" כדי למנוע את ההפקה. מבצע "עלות השחר", שהסתיים כשידה של ישראל בבירור על העליונה, עשוי לרפות את ידיו. במבצע זה הוכיחה ישראל כי היא איננה נרתעת מליזום מהלכים צבאיים מול האיומים עליה; הפגינה יכולות צבאיות מרשימות, ובמיוחד מודיעין מדויק ויכולות הגנה (96% הצלחה ביירוט של 1100 טילים ורקטות) והתקפה (פגיעה אנושה בפיקוד הבכיר וביכולות של הג'יהאד האיסלאמי). כן הוכח חוסנו של העורף הישראלי (אשר נסראללה נוהג ללגלג על חולשתו), נחישותה ולכידותה של ההנהגה הישראלית (גם בתקופה של ממשלת מעבר), והיעדרו של לחץ על ישראל מצד המערכת הבין-לאומית, המושקעת במקומות אחרים (המלחמה באוקראינה, ההתמודדות עם סין, המשבר הכלכלי העולמי).
אמנם, אפשר היה לכאורה להבין אחרת מנאומי נסראללה במהלך ובעקבות "עלות השחר" (6, 9 אוגוסט), בהם התרברב שוב ושוב על יכולות הארגון והתייחס מפורשות להשלכות המבצע בעזה על לבנון. לדבריו, ישראל תוקפת בעזה, אבל שולחת מסרים ללבנון. לטענתו, היא טועה אם היא חושבת שהיא מרתיעה את הלבנונים; התקיפות בעזה לא ישפיעו על חיזבאללה ולבנון, שלא תשתוק על אף פגיעה בה. ועל כך יש להגיד: "הפוך על הפוך".
יחד עם זאת, אין להבין מכך שהאפשרות להידרדרות לעימות בזירה הצפונית ירדה לחלוטין מעל הפרק. צפוי שהיא תעמוד על סדר היום בחודש הקרוב, שכן נסראללה סימן במסגרת איומיו את ראשית ספטמבר, המועד בו אמורה אנרג'יאן, החברה הפועלת בשדה "כריש", להתחיל בהפקת הגז, כנקודת מבחן. מעבר לכך, גם אם מאמצי הוכשטיין להשיג הסכמה בין הצדדים יישאו פרי, ישראל צריכה להיערך לאפשרות שנסראללה ישאף לשמר את המתיחות מול ישראל כדי להמשיך להפגין את תרומתו לאינטרסים הלבנוניים.
>>> הכותבת היא חוקרת בכירה במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) שבאוניברסיטת תל אביב