11 שנים אחרי שנטל לידיו את הפיקוד על אל קאעידה לאחר חיסולו של שותפו אוסאמה בן לאדן, השיגה ידם של האמריקנים את ד"ר איימן זוואהירי בבית המקלט שלו בכאבול, בירת אפגניסטן. זה הישג לממשל ביידן, שמחזק משהו את האמינות שלו באזור. אבל צריך לזכור שאל קאעידה הוא ארגון שהולך ונחלש ברחבי האזור, ועיקר מאמציו מושקעים בשנים האחרונות בסאהל ובמערב אפריקה, כמו גם בכמה מקומות בדרום מזרח אסיה. זוואהירי חוסל כשהיה בחסות אנשי הטליבאן, בעוד יריביו מדאעש, שלוחת חוראסאן, מנהלים מלחמת חורמה מסוכנת למדי נגד הטליבאן. ולא רק שם עולה כוחו של דאעש על זה של אל קאעידה, כך גם בסוריה ובעיראק.
זוואהירי בן ה-71, מייסד הג'יהאד האסלאמי המצרי שחבר אחר כך בפקיסטן לבן לאדן, היה מנהיג נרפה למדי, אידיאולוג של טרור יותר מאשר מנהל מבצעים. הנאומים שנשא באמצעות קלטות היו בדרך כלל ארוכים ומשעממים, ולא הציתו את דמיונם של בני הנוער המוסלמים שאליהם פנה. תרומתו העיקרית כגימלאי טרור הייתה הסדרה שכתב אחרי מגדלי התאומים, אחרי 11 בספטמבר 2001, תחת הכותרת "פרשים תחת דגל הנביא". בעבודה זו תיאר זוואהירי את תפיסתו שלפיה הג'יהאד הבלתי פוסק הוא מאבק נצחי של הטוב נגד הרע - ארצות הברית, ישראל והמשטרים הערביים שחברו לדעתו כולם נגד האסלאם.
איננו יודעים כרגע מניין שוגר המל"ט שפגע בזוואהירי במחבואו, אבל קרוב לוודאי שהבסיס היה באל-זפרה שבאיחוד האמירויות. לפחות שנתיים היה המודיעין האמריקני על עקבותיו של זוואהירי, ולא מן הנמנע שאיסוף המידע נשען גם על מקורות שה-CIA השאיר מאחור בעת ההתקפלות האמריקנית מאפגניסטן.
אחת המשימות העיקריות של זוואהירי במשך השנים - בגלל חולשתו בתחום המבצעי - הייתה ניצוח על איסוף התרומות בארגון. איננו מכירים מישהו אחר באל קאעידה שיש לו יכולת דומה לדפוק על דלתות עשירי המפרץ הפרסי בחשאי ולצאת עם מזומנים.
אין לזוואהירי יורש טבעי שאמור להיכנס בנעליו. שני המועמדים הסבירים ביותר נמצאים בכלל באיראן בהשגחת משמרות המפכה: המצרי סייף-אל-עדל ("חרב הצדק"), אולי המפקד בעל הכישורים הצבאיים הטובים ביותר בארגון, וכן עבד-א-רחמן אל-מגרבי המרוקאי, שהתבלט פחות. השאלה היא האם יש ברצונם, או ביכולתם, לעזוב את איראן ואם כן - לאן?
בכל מקרה מותר להעריך שההיחלשות של אל קאעידה תימשך גם בשנים הקרובות בעוד דאעש מפגין יכולות מרשימות למדי להתנער ממפלתו ולפתח זירות ושיטות פעולה חדשות. במדבר הסורי למשל, הפכו אנשי דאעש לחודשים האחרונים לאיום של ממש.