במהלך שנת 2020 התפשט בעולם וריאנט חדש ממשפחה מוכרת של נגיפים בשם 'קורונה'. מסיבות שלא כאן המקום לפרטן, הוא גרם לבהלה עולמית שהייתה – היום זה כבר קונצנזוס - ללא הלימה למידת האלימות שלו (שהיום כבר ידוע שאינה שונה בסדרי גודל משפעת) והובילה למדיניות עולמית חסרת-תקדים, שגם היא לא תידון כאן מפאת קוצר היריעה. כחלק מאותה תפיסת עולם, התקבעה הקונספציה כי "רק חיסון יוכל להוציא אותנו מזה", מבלי שמעולם לא הוגדר כיצד תוגדר ותיבחן אותה "יציאה".
אכן, במהלך שנת 2020 חברות הפארמה הגדולות פיתחו, בקצב שלא היה כמותו בהיסטוריה, חיסון נגד נגיף הקורונה החדש, שעושה שימוש בטכנולוגיה שמעולם לא אושרה קודם כחיסון בבני אדם. מבלי להמעיט בערך המאמץ המדעי והטכנולוגי, ברור לכל בר-דעת שלא ניתן לדחוס עשר שנים לתוך שלושה חודשים, ושכמות המידע שהייתה קיימת על החיסון הזה טרם תחילת שיווקו היתה קטנה באופן משמעותי מבעבר. בפרט, לא היו – כי לא יכלו היו להיות - שום נתונים לגבי השפעותיו הנדירות או ארוכות-הטווח על הפרט הבודד, ועל חסינות האוכלוסייה.
עוד לפני תום 2020, החל מבצע חיסונים עולמי, שבו ישראל היתה 'עמוד האש' אשר לפני המחנה. בתחילה, וכמתבקש, חוסנו הקשישים, שבשלב הזה כבר היה ידוע שהם אוכלוסיית הסיכון העיקרית, במבצע חסר-תקדים במהירותו וברמת הדיוק הלוגיסטית שבו.
אבל אז החלו שתי טעויות נגררות, איומות, שעד היום אנחנו משלמים את מחירן:
ברמה הרפואית – בשלב הזה היה צריך לעצור את הריצה המהירה, להקים מערכת לניהול וניטור תופעות לוואי איכותית, מהימנה ונגישה, וללמד את הרופאים להשתמש בה תוך פתיחות ושקיפות בכל הנוגע למתועד בה. במקביל, צריך היה להתניע מחקרי אוכלוסייה פרוספקטיביים – קרי, מחקרים שעוקבים אחר המחוסנים מרגע החיסון ולאורך זמן ממושך, בכל היבטי הבריאות והרווחה.
במקום כל זה – בתוך שבועות ספורים עברנו מחיסון קשישים לחיסון מבוגרים ולחיסון מבוגרים צעירים. יתר על כן - כשכאן, בארצנו הקטנטונת, התגלה לראשונה סיגנל מדאיג של דלקת-בשריר-הלב בעקבות חיסון – גם אז לא עצרנו, ולו באופן זמני, לחישוב מחדש או להתארגנות מעט אחרת. גם כשנפטרה בחורה בריאה בת 22 כשבועיים לאחר קבלת החיסון השני – ונגד הסטנדרטים המקובלים במצבים כאלו, מבצע החיסונים נמשך.
ברמה החברתית – במרץ 2021 עלה לראשונה רעיון עיוועים שמעולם לא היה לו תוקף רפואי (שכן החיסון, בהגדרתו ובהצהרתה של חברת 'פייזר', לא פותח כלל כחיסון שמונע הדבקה), והוא להפריד אנשים על סמך סטטוס ההתחסנות שלהם. הרעיון הזה קנה אחיזה מהירה בארץ ובעולם, ויצר הדרה בין אוכלוסיות ואפליה, שלא היו להם אח ורע בכל שנות קיומה של המדינה.
במצב העניינים הזה - אביב 2021 – נתבשרנו כולנו ש'המגפה מאחורינו' וש"ניתן לחזור לחיים".
ביוני 2021 – עוד גל של קורונה, גל שהפתיע רק את מי שלא קרא את המאמר המקורי של 'פייזר' בעיתון ה'ניו אינגלנד' בסוף 2020, וכלל לא הפתיע את מי שהכיר מראש את יכולותיו ומגבלותיו של החיסון. והנה – במקום שהגל הזה - כנראה העדות הברורה ביותר שהחיסון הוא לא מה שחשבו שהוא – יגרום למי ממקבלי ההחלטות 'לעשות חושבים', מיד אצה-רצה המדינה לחסן ילדים (שהמחלה כלל אינה פוגעת בהם), ולסבב חיסוני דחף ('בוסטרים'), שהפעם, יש להדגיש, לא היה מבוסס כלל על מחקרים מבוקרים-אקראית.
לא זו אף זו, כאשר אנשי רפואה ומדע (בודדים) העזו להרים גבה, לשאול שאלה, להציע, תוך התבססות על המידע שהצטבר ועל נתוני לוח הבקרה של משרד הבריאות, שאולי התמונה מורכבת יותר מזו שהוצע לנו מלכתחילה, שאולי חיסוני הילדים לקורונה מיותרים ויפגעו בהתחסנות ילדים כנגד מחלות ילדים אחרות, רמת האלימות המילולית כלפיהם הרקיעה שחקים.
לא אפרט כאן, מפאת כבודו של המדיום, מה כתבו לי קולגות, עיתונאים ואנשי ציבור כשפרסמתי, בעיתונות הציבורית, שהחיסון לא הביא את התוצאה לה ציפינו. אומר רק שזו לא היתה שעתו היפה של השיח המדעי והציבורי בישראל.
ובחורף 2021 – עוד גל, תחת בוסטר שלישי. שוב, אותו מהלך, שכבר הפך כמעט לטקס – הבה ניתן מהר עוד מנת דחף לקשישים, בואו נאשר עוד בוסטר למתבגרים. גם הפעם – ללא שום נתוני בטיחות מבוקרים ומבלי שעדיין – שנה לתוך ה'אירוע' – קמה מערכת טובה לניהול תופעות לוואי.
בתחילת 2022, מפרסמת רופאה בכירה ומכובדת (מלב ה'קונצנזוס' דאז) תוצאות שמראות שנתוני הבוסטר הרביעי הם מאכזבים. בתוך דקות, מערך ההשמצה מופעל גם נגדה, על שהעזה "לשבור נרטיב". לא חולפים כמה ימים, וכבר יוצאים בעיתונות המקצועית הטובה ביותר מאמרים ישראלים רטרוספקטיביים, שמדווחים רק על תוצאים שאינם מעניינים מבחינה קלינית (דוגמת כמות ההדבקות הקלות בווריאנט האומיקרון) אך לא על תוצאים חשובים וחיוניים (דוגמת תמותה מכל סיבה). העיתונות הציבורית חוזרת ומהדהדת מאמרים אלו, ומתעלמת מביקורות מדעיות מהותיות שמתפרסמות בעיתונים אלו ממש, חלקם מקבוצות ישראליות (שהיתה לי הזכות להימנות עליהם).
רק לפני שבוע, תכניות בידור וסאטירה לעגו (במידה רבה של חינניות, יש לומר) לכל אותם אנשים שעדיין "תקועים" במחאה נגד מדיניות הקורונה. והנה - הגל השישי כבר כאן, ושוב הוא מפתיע רק את מי שלא הסתכל על הנתונים, רק את מי שלא שם לב שבכל קיץ ובכל חורף יש גל של קורונה, כי זה טיבו של הנגיף הנשימתי המסוים הזה. ושוב חוזר הניגון – עוד בוסטר, עוד כפייה (הפעם של צוותים רפואיים). שוב הילדים מוטחים למעגל הזה מבלי שזה כלל קשור אליהם, כאילו לא למדנו כלום. שוב אנחנו בסחרור.
עם הקמת ממשלת השינוי, קבוצת הרופאים 'אפשר גם אחרת', המונה למעלה ממאה רופאים מכל שדרות העשייה ושיש לי הזכות להימנות עימה, פנתה לשר הבריאות ולחברי הממשלה - לא פעם, פעמיים - בבקשה להיפגש ולהציג תפיסת עולם אחרת . נענינו בשתיקה רועמת. כל ניסיון להיפגש עם השר או עם הדרג המקצועי במשרד הבריאות נענה בשלילה, אם לא בבוז מוחלט. לא כך מתנהלים בין עמיתים, לא כך נוהגים בעת קביעת מדיניות כל-כך כבדת משקל. את הלקחים האלו, בישראל, כבר היינו אמורים להפנים מזמן.
לכן אני סבורה, עם הגעת הגל השישי, שיש לרענן את שורות הנהגת מערכת הבריאות בארץ. נתברכנו בארץ באלפי רופאים ומדענים ראויים, והגיעה העת 'להחליף דיסקט'. הדבר הזה לא רק חיוני לגופו של עניין אלא גם, ואולי לא פחות חשוב מזה - על מנת להחזיר את האמון של הציבור בהנהגת משרד הבריאות, אמון שניזוק באופן כל-כך חמור, עד שהוא מקרין גם על היבטים אחרים של בריאות הציבור, דוגמת מבצעי חיסון נגד נגיפים אחרים.
רק משנשבור את הקונספציה, רק משנרענן את השורות - נוכל להתחיל להביא לתיקון. הזמן הוא עכשיו.
>>> ד"ר רעיה ליבוביץ היא מנהלת המכון האונקולוגי במרכז הרפואי 'שמיר', חברת סגל בכיר באוניברסיטת תל-אביב וחברת קבוצת הרופאים 'אפשר גם אחרת', המציעה דרך התמודדות אחרת עם משבר הקורונה. הדברים במאמר משקפים את דעתה האישית ולא דעת המוסד הרפואי שבו היא מועסקת