שוב ושוב הסוגייה הזאת מתעוררת. עם כל נגיעה בכדור, מהלך יפה או אפילו שער, מואנס דאבור הפך לאויב העם. לא משנה מה יעשה, הפך דאבור לשנוא נפשם של חלק לא מבוטל מאוהדי נבחרת ישראל. בזמן אמת, הרבה אנשים, בעקבות מה שהעלה דאבור ברשתות החברתיות, ביקשו "לתת לזעם לעבור". הרבה שחקנים ושחקנים לשעבר חיזקו אותו. יש כאלה שניסו להסביר: "הוא בסך הכול הביע עמדה".
העולם שבו שחקני כדורגל מנוטרלים מהפוליטיקה וממה שקורה נגמר. זה בא לידי ביטוי ובאופן מובהק בליגות בהם משחקים שחקנים אוקראינים - הם מביעים דעה והזדהות עם העם שלהם ללא שום כחל וסרק. שם הם דווקא מקבלים תמיכה משאר השחקנים. בליגה הספרדית, לה-ליגה, בכל המשחקים יש את הכיתוב הקבוע "Stop Invasion". אף אחד לא החרים את אותם שחקנים ולא שרק להם בוז. גם לא שמענו על חרם שהוכרז על הליגה מהטובות בעולם. גם בישראל שחקני כדורגל מביעים את דעתם, מפעם לפעם, על עניינים אקטואליים, כולל בתוך הנבחרת הלאומית.
"אין מה לעשות" זה משפט ישראלי, מזרח תיכוני. באמת אין מה לעשות - באזורי מלחמה וסכסוכים אי אפשר להפריד או להרחיק בכרטיס אדום את הפוליטיקה מהמגרשים. מה שתקף בעולם הנאור יהיה תקף גם כאן בדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. מואנס דאבור לא צריך להתנצל, ועוד יותר חשוב הוא לא צריך לפרוש מנבחרת ישראל. הוא צריך להודיע בראש מורם ובביטחון שהוא ממשיך בנבחרת ושואף להיות הקפטן בשנים הקרובות. עליו לצאת בקריאה - די לגזענות, די למוסר הכפול, די לחנפנות, די להשתקה.
אוהדי נבחרת ישראל בכדורגל לא חייבים לאהוב את מואנס דאבור, או את מי ומה שהוא מייצג. למרות זאת, עליהם להכיר בעובדה המוגמרת - הערבים היו ויהיו חלק בלתי נפרד מנבחרת ישראל, כמו כל דבר במדינה הזאת כולל הקואליציה בישראל. עמדותיהם הם חלק ממגוון הדעות והזהויות במדינת ישראל.
הפתעה: לערבים יש עמדות
איך שהגלגל מסתובב. מאזן גנאיים היה יושב הראש המיתולוגי של קבוצת בני סכנין ומי שזכה עם הקבוצה, כיושב ראש, בגביע המדינה ועשה היסטוריה. כיום הוא נבחר ציבור שנמצא בכנסת, ואמש (שני) הוא הצביע נגד חוק החלת החוק הישראלי בגדה המערבית. כן, אין מה לעשות, הוא עשה מהלך נגד תוכנית המאמן מנסור עבאס ונגד המועדון הקרוי ממשלת בנט-לפיד. הוא עשה את זה למרות הלחצים הכבירים שהופעלו עליו, גם הוא קיבל שריקות בוז וגידופים, ייתכן שיש כאלה שכבר מגדירים אותו כ"מחבל", או כ"מחבל" בממשלה - אותה מילה שהפכה לחלק בלתי נפרד מהחיים שלנו, חלק מההסתה והשנאה.
אז כן, שניהם הצביעו נגד. זה לא אמור לשים את החברה הערבית שוב תחת העיניים הבוחנות של אוהדי הנבחרת. זה לא אמור לשים את מאזן גנאיים ומי שתומך בו תחת מבחן נאמנות. כל ההתנהלות של השנה האחרונה בפוליטיקה, בספורט ובכלל מצביעה על התקדמות גדולה שעשתה החברה הערבית בישראלית. להיות בקואליציה אחת עם מפלגת ימינה זה לא דבר מובן מאליו, ורבים לא מבינים את הקושי מבחינת הערבים בישראל. השינוי מתרחש, יש תהליך שצריך רק לשבח ולטפח אותו לכיוונים חיוביים. יש לבנות מודל לשנים הבאות, לדור הצעיר, לפוליטיקה הצעירה. חייבים לפתוח את הדלת בפני כולם.
מואנס דאבור חייב להישאר בנבחרת ישראל. הוא חייב להישאר כדי לתת תקווה לאותו דור צעיר ומוכשר, שלמרות המכשולים ושריקות הבוז, ממשיך הלאה ולא נכנע.