הפיגוע הרצחני באלעד מוכיח שוב: טיפול נקודתי בטרור, התבודדות ברמה הטקטית, אין בהם די. ישראל מוכרחה להשלים עם העובדה שעליה לגבש מדיניות כוללת, להתמיד בה ולהבהיר אותה לכולם. לאמור: טיפול במעטפת האקלימית שמלבה ומגבה טרור ולא רק מאמץ - מוצלח ככל שיהיה - לטפל בסכנות שצצות על לוחות המודיעין. ככל שהממשלה תתאמץ להתרפק על היכולות של השב"כ והימ"מ לסכל פיגועים וללכוד מחבלים, כך יתברר שאין הממשלה מספקת לצה"ל ולשאר כוחות הביטחון את המעטפת ההכרחית לפעילות מוצלחת לאורך זמן.

בלי לנפץ את אווירת התמיכה בטרור של הרשות הפלסטינית ואת ההסתה לטרור של חמאס, גם הסיכולים המוצלחים ביותר לא יתנו תרופה. כאשר הפלסטינים - ולא רק בגדה המערבית - שומעים את יחיא סינוואר ממליץ להשתמש ב"סכיני קצבים", בו בזמן שישראל מגדילה את מספר הפועלים המורשים להגיע מרצועת עזה, מתאמת עם קטאר העברת כספי סיוע ונמנעת מכל פעילות התקפית מול חמאס - מה מבין מזה צעיר פלסטיני שאינו נושא על גופו כוויות מהאינתיפאדה השנייה? מה צריך להבין צעיר פלסטיני כזה, כאשר הוא יודע שמשפחתו של כל מפגע, בין ייאסר ובין ייהרג, מובטחת לה משכורת עד סוף ימיה?

יחיא סינוואר (צילום: EMMANUEL DUNAND/AFP, GettyImages)
סינוואר מניע מכונת הסתה לטרור, אך בישראל לא נוקטים בשום צעד נגד חמאס בעזה | צילום: EMMANUEL DUNAND/AFP, GettyImages

נזכיר למי ששוכחים - כולל לא מעטים בממשלה הנוכחית וקודמתה - הרשות הפלסטינית של אבו-מאזן משלמת קרוב לשלושת רבעי מיליארד שקלים בשנה למפגעים ומשפחותיהם. האם מישהו עדיין חושב שזה עניין שולי? נכון שאחרי תחילת גל הפיגועים ברמדאן התגייסו מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית לסייע בבלימה. אבל זו הייתה עזרה חלקית, בחצי לב ולא כזאת שממש שינתה את פני הדברים.

כבר כתבנו כאן בתחילת סדרת הפיגועים האחרונה שאין עוד ברירה: לטפל באווירה שמעודדת פיגועים חשוב עוד יותר מאשר לרדוף אחרי הפיגועים שבדרך. שגרת התמיכה בטרור ברמה הפוליטית וההסברתית תועיל לאורך זמן לא פחות מההצלחות בלכידת מפגעים לפני או אחרי פעולתם, מכיוון שהאקלים הזה מייצר טרור ולאו דווקא ההנחיות של "ועדת הגדה המערבית" של החמאס בעזה.

יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן (צילום: רויטרס)
התשלום למחבלים לא יכול להיחשב עניין שולי, אבו מאזן | צילום: רויטרס

יש להזכיר למי ששכח: נשיא טורקיה ארדואן הוא תומך מובהק זה שנים של החמאס, אבל פעילי טרור בכירים של חמאס נאלצים עכשיו לעזוב את איסטנבול ולעבור לביירות. הוא מגנה את הטרור מפני שהוא הגיע למסקנה שעדיפה לו התקרבות לישראל, ולכן הוא מתרחק משהו מחמאס. במילים אחרות, גם קטאר, שנותנת את חסותה וקופתה לחמאס - בת ברית ותיקה של טורקיה - תוכל להגיע למסקנה דומה, בהינתן לחץ מתאים. הלחץ צריך לבוא מצד ישראל.

הטורים של אהוד יערי ב-N12: