לפני שמילים יהפכו לקליעים

בשבועות האחרונים האלימות וההסתה נגד ד"ר שרון אלרעי-פרייס ומשפחתה חצו כל קו אדום. כבר לא רק הפגנות קולניות באזור ביתה של ד"ר אלרעי-פרייס, לכאורה בשם חופש הביטוי, אם כי הסתה פרועה ואיומים לרצח בצורה גלויה ומזוהה.

• ד"ר אלרעי פרייס שיתפה: "איימו עליי ברצח, ומה המשטרה עושה? לא יודעת"
• בעקבות ההטרדות: צו הרחקה לסדי בן שטרית ולמתנגדי חיסונים נוספים

כך, למשל, כתב אדם המזוהה בשם איל רדלר בתאריך 13.05.2022: "דילמה לשבת. אתם נכנסים למעלית שבה נמצאים היטלר, שרון אלרעי-פרייס והיטלר. יש לכם אקדח עם כדור אחד, מה תעשו?". במקום אחר כותבת אישה המזדהה בשם אמירה אדמון: "מקווה ש-9 מ"מ יספיק!".

אם למישהו יש ספק - לא על ביטויים כאלו מבקש להגן חוק יסוד: כבוד האדם, ושמכוחו יש לשמור על חופש הביטוי. אל תטעו, במציאות של אפס הגבלות קורונה והיעדר פעילות אקטיבית של משרד הבריאות לעידוד חיסוני קורונה, נחשפת האמת: לא מדובר במתנגדי חיסונים שתוקפים את ד"ר אלרעי-פרייס בשם אידיאולוגיה מדעית או חברתית. נראה שהתגבשה לה קבוצה של אנשים שבחרה באלימות ובפגיעה בעובדי ציבור כמטרה וכדרך חיים. אלימות היא האידיאולוגיה שמניעה אותם.

בפועל, אין הבדל אמיתי בין האיומים על ראש הממשלה ובני משפחתו ובין האיומים על ראש שירותי בריאות הציבור בישראל ומשפחתה. מכאן, שההבדל המהותי היחיד הוא לא במעשה האלים, אם כי בתגובה של המדינה לכל אחת מהסיטואציות. בעוד שבצדק רב פועלות כל רשויות האכיפה ברצינות ובחומרה רבה כלפי איומים על ראש ממשלה, נדמה שהגישה של המשטרה כלפי האיומים שסופגת ד"ר אלרעי-פרייס היא כמעט סלחנית.

החובה לנקוט בכל האמצעים כדי לעצור את האלימות וההסתה איננה רק הגנה על ד"ר אלרעי-פרייס ומשפחתה, אם כי הגנה על המוסד החשוב שנקרא "עובד/ת ציבור". כל חולשה שיגלו גורמי האכיפה בהתמודדות עם הקבוצה האלימה תתורגם ישירות למציאות שתרחיק אנשי ונשות מקצוע מצוינים מתפקידים בכירים ומשמעותיים בשירות המדינה. ברפיונה, מעבירה המדינה מסר בעייתי שעלול לגבות מחיר מקצועי וחברתי כבד. איזה גורם מקצועי רציני ואיכותי ירצה בעתיד לכהן כ'עובד ציבור' בכיר כשהמדינה איננה נוקטת במלוא האמצעים כדי להגן עליו ועל משפחתו מפני הטרדה, הצקה ואפילו פגיעה ממשית?

סביר להניח שההסתה והאלימות לא ירפו את ידיה של ד"ר אלרעי-פרייס עצמה, אך היעדר התמודדות אמיתית עם האלימות כלפיה מקרבת את היום שבו אנשי ונשות מקצוע אחרים אולי יחששו לומר בקול את האמת המקצועית שלהם. זו מציאות מסוכנת וטרגית למגזר הציבורי בכלל, ולתחום הבריאות בפרט. אז אל תעמדו במרפסת, מוחאים כפיים או שלא, ותגידו "לא ראינו" או "לא שמענו" - צאו ותעצרו את ההסתה והאלימות בטרם יהיה מי שיהפוך מילים לקליעים.

>>> ד"ר עדי ניב-יגודה הוא עורך דין, מומחה למדיניות בריאות ומשפט רפואי, מרצה בבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב ובפקולטה לניהול מערכות בריאות במכללה האקדמית נתניה