מתחילת השנה ועד מועד כתיבת טור זה נרצחו 47 אזרחים ערבים, מתוכם 6 נשים. על פי נתוני "יוזמות אברהם", רוב הקורבנות הם צעירים מתחת לגיל 30. רוב מקרי הרצח בוצעו בנשק בלתי חוקי, שלמרות מאמצי המשטרה היא אינה מצליחה למגר. על פי הערכות, כחצי מיליון כלי נשק כאלה מסתובבים בחברה הערבית.

מדובר במספרים מטורפים. כל בר דעת ישתגע מהמחשבה שמדינה עם מערכת ביטחון חזקה כמו ישראל נכשלת באיסוף הנשק – שמזמן כבר לא מביא לקורבנות רק בחצר האחורית של המדינה, החברה הערבית. ושלא יספרו לכם סיפורים על ירידה של עשרות אחוזים בפשיעה.

אנדרלמוסיה, כאוס אחד גדול, מדינה בתוך מדינה, חוסר משילות. איך אפשר לומר אחרת בזמן שבסכנין ירו לפני כשבועיים 100 כדורים תוך שתי דקות ברחוב מרכזי בעיר – ואף ניידת משטרה לא הייתה באזור. אז חברים וחברות, ברוכים הבאים למדינה הקטנה שקמה לה בתוך מדינת ישראל: מדינה של עבריינים ובריונים שמפגינים כוח ועוצמה באמצעות רכבים מפוארים, כסף ושליטה. מדינה שבה השוק השחור משתלט על חייהם של אזרחים תמימים, והשוק האפור תופס את מקומם של הבנקים.

"כל שופט שלח חפים מפשע לכלא" (צילום: החדשות)
עונשים קלים מדי על פושעים. תמונת אילוסטרציה | צילום: החדשות

כאשר אין למדינה שליטה מוחלטת על מה שקורה בתוך היישובים הערביים במשך עשורים ארוכים -  אז אנחנו בבעיה. כאשר ארגוני פשע מנסים (בהצלחה או שלא) להשתלט על השלטון המקומי, לזכות במכרזים של עבודות תשתי והפיתוח המקומי – אז אנחנו במשבר. כשצעירים נחטפים לאור יום מבתיהם ונרצחים או נעלמים – אז אנחנו במדינה בתוך מדינה.

לכישלון במאבק יש כמה אבות

הפשיעה המרובה במגזר הערבי היא כישלון מערכתי של המדינה בכמה זרועות: חקיקה, אכיפה, חינוך ותעסוקה. קובעי המדיניות חייבים להתעורר, וזאת לא שאלה של מי בשלטון ומי בכיסא ראש הממשלה. המאבק בפשיעה בחברה הערבית צריך להיות חלק מהמדיניות, בדיוק כפי שנלחמים בשחיתות או בטרור. המדינה חייבת להשליך את טרור הפשיעה האזרחית עמוק לתוך מרתפי השב"כ.

מערכת המשפט נכשלת מבחינת הענישה הבלתי הולמת על עבריינים, כמו עבודות שירות שמוטלות לעיתים על מי שנתפס מחזיק נשק בלתי חוקי. מבלי להכליל, השופטים רחוקים מהמצב בשטח ומההתרחשויות, הם שקועים בפילוסופיה של המשפט ופחות בענישה ראויה. גם פרקליטות המדינה צריכה לערוך בדק בית ולבחון עד כמה הפרקליטים נחושים במאבק בפשיעה - בדיוק כמו בארה"ב.

חשף את טראמפ בשידור. ג'וליאני (צילום: רויטרס, חדשות)
המשטרה צריכה לאמץ את מדיניות "אפס סובלנות" של ג'וליאני | צילום: רויטרס, חדשות

המשטרה חייבת לשים דגש רב יותר על פיענוח תיקים. הסיכוי שמתבצע פשע, בוודאי אם מדובר ברצח, ללא סימנים וראיות הוא נמוך מאוד. ואם זה אכן קרה, כנראה שמדובר בעבריין שהצליח להגיע לרמת תחכום גבוה מאוד, לעומת המשטרה שנחלשת עם הזמן מול העבריינים.

מודל "אפס סובלנות" עכשיו

משטרת ישראל חייבת לאמץ את המודל של "אפס סובלנות" כלפי פשעים קלים, ולקחת השראה ממיגור הפשע בניו יורק תחת ראש העירייה לשעבר רודולף ג'וליאני. הפושעים צריכים לקבל מכות כואבות כדי שיבינו שלא משתלם להם להיות בצד הזה של המפה.

כשהמשטרה רוצה, אז היא יודעת לפעול. רק בחודשים האחרונים סוכלו ע"י ימ"ר צפון לפחות 4 ניסיונות רצח באזור צפון. בניסיון רצח בנצרת ביום שני השבוע המשטרה הצליחה בתוך כשעה לעצור חשודים, וגם איתרה את הנשק. ייתכן שמה שמונע מהמשטרה להיות עם אצבע על הדופק בשאר המקרים הוא מחסור בתקציב ובכוח אדם, וגם בחוסר גיבוי לשוטרים שצריכים בנסיבות מסוימות להפעיל בשטח יותר כוח.

פוראת נסאר (צילום: החדשות12)
פוראת נסאר | צילום: החדשות12

אין נוסחה מנצחת או פתרון קסם שיעלים את הבעיה, אך אחד מהיעדים שכדאי להשקיע בהם הוא הדור הצעיר. צעירים במגזר הערבי בני 21-18 מגיעים לשלב שבו או שהם מצליחים להשתלב בחברה או שהם מקבלים חיבוק דוב מהפושעים. הדרך לעצור את הזליגה של אותם צעירים לעולם הפשע עובר דרך השקעה של המדינה בחינוך, ספורט ובאזורי תעשייה ותעסוקה ביישובים הערביים.