1. שלוש המילים החשובות אמש נאמרו בצעקה, כמעט נבלעו. בעוד הסדרנים חוצצים בינו ובין מאזן גנאיים ואחמד טיבי, אמר ניר אורבך: "הניסוי איתכם נכשל". אורבך הוא חלק משלישיית החשש הגובר, יחד עם איילת שקד ואביר קארה. לפני חודשיים בדיוק, בבוקר פרישתה של עידית סילמן, הם נשבעו זה לזה לעשות הכל יחדיו. אמש, נפולי פנים, צעדו ללשכת ראש הממשלה לעוד התייעצות. כולם שם מבינים שהסוף קרוב. סילמן הצביעה לראשונה נגד עמדת הקואליציה, האם עוד מישהו מהשלישייה יתרגם את ההבנה למעשה?
2. גדעון סער קיבל במהלך המו"מ הקואליציוני אשתקד הצעות לשמש ראש ממשלה ראשון ברוטציה, לפני נתניהו. הוא סירב. אפשר לנחש שהסיבה היא ההבטחה שנתן לא לשבת עם נתניהו. הארכיונים גדושים בהבטחות שווא של בנט, לא של סער. כשלי יחימוביץ' בשעתו, לשר המשפטים חשובה מאוד המילה שלו. אולי בגלל זה בנט משמש כראש הממשלה והוא רק כשר המשפטים. ההבטחה העדכנית שלו היא שלקואליציה שנכשלת בהעברת תקנות יו״ש אין זכות קיום. הוא ייתן אולי עוד צ'אנס בשבוע הבא, אבל כדאי לקחת ברצינות את השטר, ולהמתין לפירעונו.
3. לפני שלושה שבועות חגגה האופוזיציה את פרישת חברת הכנסת ג'ידא רינאוי זועבי. כעבור שלושה ימים חגגה הקואליציה את שובה. בדיעבד, שתי החגיגות היו מוקדמות ומוגזמות. מאז, זועבי הצביעה פעמיים נגד הקואליציה בהצבעות אסטרטגיות. לרשות בנט ולפיד עומדות ביום נהדר ממש 59 אצבעות בטוחות, בלי גנאיים - 58. מנסור עבאס יכול לנסות להוביל את מפלגתו למסע היסטורי, אבל כשמרצ מאגפת אותו משמאל זה בלתי אפשרי גם עבורו.
4. מודה, לא העליתי על דעתי שאזכה לשמוע יום אחד בהצבעה על הסדרת החוק בהתנחלויות את שש המילים הבאות:
יאיר גולן - בעד.
מאי גולן - נגד.
כמו אופנות אמריקניות רבות, מהג'ינס ועד הג'ינקס, אימצנו להוותנו גם את הקיטוב הממאיר בפרלמנט. הפעם התעלינו על המקור בהגזמה: אפילו בוושינגטון אין סיכוי שבחוק לאיסור הפלות, הדמוקרטים היו תומכים כדי שטראמפ לא יחזור, והרפובליקנים מתנגדים, כי מה שהדמוקרטים מחליטים עושים הפוך. הטירוף שאחז בחברה הישראלית לא נרגע. בשנתו הרביעית של המשבר הפוליטי הוא רק הולך ומתעצם. והעם עם הגולן מימין ומשמאל, מאפשר את המשך הטרלול.