היום (חמישי) הסתיים סבב שיחות נוסף בין ארצות הברית לרוסיה, בין היתר על עתידה של אוקראינה, ללא התקדמות. לשיחות האלו רוסיה הגיעה מוכנה עם 100 אלף חיילים שעומדים על הגבול עם אוקראינה ומחכים ליום פקודה. למעשה, מאז שרוסיה כבשה את האי קרים ב-2014, ירי צלפים והפגזות משני צידי הגבול הפך לעניין שבשגרה. כמו מלחמת החפירות של מלחמת העולם הראשונה, בכל חודש קוברים חיילים והאזרחים האוקראינים חוששים מהתלקחות מהירה.
האם פוטין באמת הולך לכבוש את אוקראינה כפי שאיים לפני חודש, במידה והיא תגשים את רצונה הלגיטימי להצטרף לברית נאט"ו? יכול להיות שלא, אבל יכול מאוד להיות שכן. מה שבטוח, אומרים לנו גורמים בכירים בממשלה האוקראינית, אם הוא ירצה לכבוש את אוקראינה - אי אפשר לעצור אותו. לרוסיה יש יתרון צבאי עצום על אוקראינה, שהיא אמנם בעלת צבא התשיעי בגודלו בעולם, אבל סובל מפער גדול בכל הקשור לטכנולוגיה. גם זה לא מקרי - ישראל, לדוגמה, מסרבת למכור טכנולוגיות הגנתיות מתקדמות לאוקראינה, מחשש לעורר את זעמו של פוטין.
ההצדקה של רוסיה לפלישה לאוקראינה היא לכאורה ״הגנה״ על הבדלנים הפרו-רוסים שנמצאים בחבל דונבס ולטענתם מופלים על ידי הממשלה הפרו-מערבית בקייב.
בתום 8 שעות פגישה ביום הראשון לשיחות בז'נבה, שר החוץ של רוסיה סרגיי ריבאקוב אמר לשליחה האמריקנית וונדי שרמן כי לרוסיה "אין כוונה לפלוש לאוקראינה". היום, לעומת זאת, אחרי סבב נוסף של שיחות שלא הובילו להסכמות, אמרה שרמן: "רוסיה מסרבת לתת התחייבות להפסקת ההסלמה במשבר עם אוקראינה".
אל השיחות הגיעה רוסיה מראש עם רשימת דרישות ארוכה ולא לגיטימית מבחינת ארצות הברית, שמטרתה להכשיל את הסיכוי למציאת פתרון. אחת הדרישות היא התחייבות שלא יהיו עוד חברות בנאט"ו ממדינות ברית המועצות לשעבר. מבחינתו של פוטין, המטרה של נאט"ו היא לרסן את הכוח של רוסיה, ולכן הוא רוצה שהברית הזאת תחוסל, ובוודאי שלא תכלול מדינות שגובלות עם רוסיה. הדרישה למנוע מאוקראינה להיות חברה בנאט"ו, שמחזיקה במדיניות "דלת פתוחה" כלפי כל מדינה שרוצה להצטרף, היא בעצם ערעור היסודות של הברית החשובה הזאת. זאת גם, כנראה, המטרה האמיתית של פוטין.
שר החוץ של אוקראינה, דימיטרו קולבה, אמר השבוע בתגובה לשיחות בז'נבה כי "לא יכולות להתקיים שיחות על אוקראינה בלי אוקראינה" - אבל זה מה שקרה הלכה למעשה. ארצות הברית הבטיחה לעדכן אותם בכל, אבל זה לא מפתיע שבאוקראינה חוששים שאין להם על מי לסמוך. מספיק להסתכל על ההיסטוריה הלא רחוקה.
מדיניות החוץ החלשה של ארצות הברית באזור התחילה ב-2008, כשרוסיה פלשה וכבשה שטחים בגיאורגיה בלי שממשל בוש התערב, המשיכה כשאובמה ב-2012 הוריד למינימום את הנוכחות האמריקנית במזרח אירופה וב-2014 נתן לרוסיה לכבוש את חצי האי קרים ושתי פרובינציות נוספות באוקראינה, כאשר התגובה הייתה סנקציות מינוריות על רוסיה לצד סירוב לחמש את אוקראינה.
ממשל טראמפ היה זה שלבסוף אישר מכירת נשק מוגבלת לאוקראינה, ובין היתר ביקש בתמורה טובות פוליטיות, מה שהביא למשפט ההדחה הראשון. כעת ביידן, שהתחייב בקמפיין הבחירות על קו נוקשה יותר כלפי רוסיה, הלכה למעשה מפגין חולשה במדיניות החוץ בכל החזיתות. כשפוטין, כמו יתר העולם, צפה במחדל הנסיגה האמריקנית מאפגניסטן בקיץ האחרון, הוא הבין שהוא יכול לאיים על פלישה לאוקראינה, וכנראה גם לבצע. ארצות הברית איבדה את יכולת ההרתעה שלה - ואותנו זה צריך להדאיג מאוד.
כשהממשל האמריקני כל כך חלש בזירה הבינלאומית ומאבד מכוחו בכל רגע, איך נוכל אנחנו לסמוך על "ידידתה הטובה ביותר של מדינת ישראל", שתעצור את הגרעין האירני? מקרה המבחן האוקראיני שעומד לפתחה של ארצות הברית ישפיע גם עלינו. מה שארצות הברית תבחר לעשות במידה שרוסיה תפלוש לאוקראינה, כשברור שהדבר האחרון שביידן רוצה הוא לשלוח לשם חיילים אמריקנים ולהיכנס למלחמה מול רוסיה. מבחינתו, האיום האמיתי שמעסיק אותו מגיע בכלל מזרחית משם, מסין.
שנים הסתמכנו על כך שארצות הברית היא השוטר הטוב של העולם, אבל כבר שני עשורים שהיא נמנעת מלמלא את תפקידה. יש לביידן עכשיו הזדמנות לשקם את כוח ההרתעה, לחמש את אוקראינה, להחזיק קו נוקשה מול רוסיה. אם זה לא יקרה, לא רק האוקראינים ישלמו את המחיר, אלא כל בנות הברית של ארצות הברית. כולן ישכילו להבין: כבר לא מדובר במעצמה החזקה בעולם.