חסימת הפליטים, פליטי חרב, מאוקראינה – היא אחת המבוכות הגדולות בתולדות ישראל. דרישת הערבות הכספית הייתה בבחינת מס ערך מוסף על אובדן הערך ואובדן הדרך. גישה אנושית מחייבת לאמץ אנשים, נשים וטף אשר נסים משדות קטל. גישה חכמה צריכה להביא לקליטתם במטרה לאזרח אותם בעתיד – גיור לאומי, לא דתי, על פי חזונו של מייסד המדינה דוד בן-גוריון.
בן-גוריון הבדיל בין גיור לבין ייהוד. הוא חתר לגיור לאומי במקביל לגיור הדתי. הוא שאף לאזרח את כל מי שיזדהה עם ההיסטוריה שלנו, יאמץ את הרעיון הציוני, ילמד עברית ויתחייב למדינה ולחוקיה. הוא ראה בהקמת המדינה ביטוי לתקומה לאומית ולא תקומה דתית. עם ולא דת. ישראל כמדינת לאום ולא כמדינת הלכה.
בראשית שנות אלפיים היו כאן רבבות עובדים זרים. ראש הממשלה היה אז אריאל שרון. עמדתו הייתה זהה לעמדת בן-גוריון. אצל שרון התשובה לשאלה מיהו יהודי? הייתה: כל מי שאיננו ערבי (!). בחגי סוכות היה שרון פוגש חיילים וקצינים, לוחמים, שעלו מברית המועצות לשעבר. הוא היה נרגש עד דמעות. לא עניין אותו אם הם גוירו כהלכה או רק התאזרחו. אם עשו או לא עשו להם ברית מילה, די בכך שהם כרתו איתנו ברית דמים.
בן-גוריון השתוקק לאזרח אך לא היה לו את מי. שרון רצה לאזרח, היה לו את מי, אך לא היה לו עם מי. המפלגות החרדיות התנגדו בחמת זעם. אלי ישי, ש"ס, היה אז שר הפנים. ציפי לבני, אז השרה לקליטת עלייה, חלקה על שרון והתנגדה למהלך. היא נהגה לדבר עם ראשי המפלגות הדתיות ועם רבנים. היא הייתה מזהירה אותם, שאם הם יקשו ויחמירו את הגיורים הדתיים – יתבצע גיור לאומי רחב היקף.
בהמשך כזכור נכנסה לפעולה משטרת ההגירה והרחיקה מכאן, בתוקפנות, אפילו באלימות, רבבות עובדים זרים. "עזיבה מרצון", קראו לזה במקרים מסוימים. תארו לעצמכם שהיינו אז מאזרחים אותם, איזו תרומה הייתה להם – למשק, לכלכלה, לתוצר הלאומי, לצה"ל, לכוח המגן. לא פחות, כלומר הרבה יותר, מאשר ליהודים כשרים אשר אינם עובדים, אינם משרתים בצבא, אינם ציונים.
הכרתי בשנים ההן פועל בניין, שיפוצניק, בן 30 מאוקראינה, חרוץ בטירוף, מקצוען, ישר. הוא שהה שבע שנים בארץ, דיבר עברית טובה, נהג לנשק את המזוזה. אמרתי לו, לא מוכרחים לנשק מזוזות. הוא היה אומר, כן מוכרחים. הייתה לו בת זוג שעבדה בסיעוד. הם כל כך רצו להיות ישראלים. אני מוכן לשרת שלוש שנים בגולני, אמר. משטרת ההגירה הניחה עליהם את ידה והטיסה אותם מכאן.
הסיבה המרכזית לחסום פליטים היא, כדברי השרה איילת שקד, כדי "לא לפגוע באופי הלאומי שלנו". הטיעון הזה מגוחך ומביך גם יחד. כדי לפנטז על ירושלים מאוחדת (מאוחדת עם מחנה הפליטים שועפט, עיסאוויה, סוואחרה ושות') – אנחנו מוכנים לקלוט לתוכנו יותר מ-300 אלף פלסטינים ולהושיב אותם על רשת הביטחון הסוציאלית שלנו. רבים מהם שונאי ישראל, ג'יהאדיסטים, מוקדי שילוח של פעילות טרור רצחנית.
קליטה הומנית, נבונה ומושכלת – של עולים מרוסיה על פי חוק השבות ושל פליטים מאוקראינה על פי חוק האנושיות – לא תפגע באופי הלאומי. היא תתרום לחוסן הלאומי.