מזכיר המדינה אנתוני בלינקן רוצה להרגיע לקראת חשיפת ממדי הכניעה האמריקנית בשיחות וינה. חוסיין אגא מאוקספורד, שהיה שלוחם של ערפאת ואבו-מאזן למשאים ומתנים חשאיים עם ישראל, כתב אתמול (שבת) שלממשל ביידן "אין שמץ של מושג" לגבי הנרקם בטהרן. לטענתו, ממשל ביידן דווקא מחזק את הגורמים האלימים ביותר בשלטון שם. איראן, הוא מנבא, תמשיך להפר את הסכם הגרעין "המחודש" בדרכה לפצצה.
ישראל והערבים מבקשים להבין מה יקרה למחרת. כבר עכשיו האיראנים מתגרים בארצות הברית ללא תגובה של ממש: משגרים טילים לכורדיסטאן, יוזמים טרור בעיראק ומסכלים הקמת ממשלה בבגדד. החות'ים מתימן יורים, באמצעות ציוד איראני, על מתקני הנפט בסעודיה אחרי שפגעו גם באמירויות. בסוריה מרחיבים "משמרות המהפכה" את מאחזיהם למדבר תדמור ועמק הפרת, וחיזבאללה אף מנסה לחדור להר הדרוזים. כמויות ענק של סמי קפטגון מוזרמות לעבר ירדן והמפרץ. בתערוכת הנשק בקטאר, שהוכתרה על ידי וושינגטון כבת ברית שאינה חברה בנאט"ו, הציגו האיראנים לראווה, באין מפריע, מבחר מן הטילים שהם משגרים כמעט מדי שבוע. לא שמענו מילה מארצות הברית גם בעניין הזה.
המדינות הערביות מבקשות ללחוץ, יחד עם ישראל, על הממשל האמריקני לגלות נחישות מול האיראנים. יש תמימות דעים לגבי הסכנה, כמו גם באשר לצורך להחזיר את ארצות-הברית לזירה. עם זאת, אין זה מונע מהאמירויות לנהל קשרים מסחריים ענפים עם איראן ולפרוס שטיח אדום לאסד. הקטארים בכלל בידידות עם האיראנים. הסעודים, במצוקתם, מבקשים את עזרת טהרן להרגיע את החות'ים בתימן. הנשיא א-סיסי מבטיח בחגיגיות שייחלץ לעזרת ארצות המפרץ, אבל מדיניותה של מצרים היא לא לשגר כוחות אל מעבר לגבולותיהם. מה יקרה כאשר החות'ים יפעלו בעצמם נגד נתיבי השיט במצרי באב אל-מנדב והים האדום? מה יקרה כשיתחוור שאיראן מגיעה לטווח "סיבוב מברג" מפצצה?
ישראל מבינה יפה שברגע האמת תעמוד בודדה, גם אם תזכה לאהדה ערבית שקטה. נדמה לי שגם אצלנו מבינים שארצות הברית תוסיף לעכב אספקת ציוד כמו מטוסי תדלוק ופצצות כבדות, כדי שלא להקל על ישראל לקבל החלטה. כמו לגבי הערבים, ארצות-הברית תסייע בשיפור יכולות ההגנה ובממשלה יעקבו בשבע עיניים אחרי כל סימן שמישהו בירושלים מאבד סבלנות.
בהינתן נתונים אלו, חשוב לבנות בהדרגה ארכיטקטורה מסודרת של שיתוף פעולה עם הערבים, ככל שניתן:
- צירוף ישראל ל"מועצת הים האדום" וחיזוק הממד הצבאי של ארגון זה, בראשות סעודיה ומצרים. אגב, זהו אמצעי לחדול מהזנחת השלום עם סודאן ולנוע לקראת קשרים גלויים, חרף ההתנגדות של מפלגות בחרטום.
- שדרוג "ארגון מזרח הים-התיכון" גם בהיבט הצבאי, שאליו כבר צורפו האמירותים כמשקיפים.
- קידום הפיוס עם טורקיה, מתוך הבנת המתחים הגוברים בינה לבין איראן.
מפגש שרי החוץ בשדה בוקר הוא, כמובן, מפגן דיפלומטי נאה של שבירת החומות מול חלק נכבד מהעולם הערבי, תוך הדחקת הסוגיה הפלסטינית. זהו גם איתות שארצות הברית לא נוטשת את האזור, גם אם תקטין את התחייבויותיה. עם זאת, אין זו לידתה של "ברית" עם העולם הסוני - אם בכלל יש יצור פוליטי כזה - ואין זו תחילתה של שותפות אמיצה למקרה של עימות צבאי עם איראן. לכל היותר, וזה הרבה, תחול התקדמות בהגנה מתואמת נוכח סכנת המל"טים והטילים של "משמרות המהפכה", בחילופי מודיעין, וסייבר. אולם, אם תידרש תקיפה של מתקני הגרעין, ישראל תישאר לבדה.
מילה לסיום: היציבות סביבנו אינה מובטחת, ובכמה מדינות סוניות האיום על המשטרים הולך וגובר עם עליית מחיר הלחם והדלק, פחות ערך המטבעות ודהרת האינפלציה.