החודש, מה-1 בנובמבר ועד ה-5 בנובמבר מתנהל תרגיל העורף הלאומי, שערך פיקוד העורף בשיתוף כל גופי החירום וההצלחה, בו הופעלו התרעות על יישובים רבים ברחבי הארץ. מטרת מנהלת התרגיל הייתה לתרגל תרחישי מלחמה רב־זירתית, שבהם ישוגרו יום־יום על העורף הישראלי אלפי טילים, רקטות וכטב״מים (כלֵי טיס בלתי־מאוישים). רבים מטילי האויב מדויקים ויוכוונו לעבר מרכזי אוכלוסייה ולעבר תשתיות, כמו חשמל, מאגרי מים, גז ודלק וכן – לעבר בסיסי צה״ל ביבשה, בסיסי חיל האוויר, מפעלי האמוניה, מוסדות השלטון וכדומה.

תקיפת האויב תגרור אלימות בין ערבים ליהודים בערים המעורבות, ביישובים ובכפרים, וכן – חסימות צירים של המשטרה. הצפי הוא שהיקף הנפגעים יהיה קיצוני, לצד הרס מבנים ותשתיות גדול ברחבי המדינה. תרחיש קיצוני זה הוא ריאלי אף שמפקדי הצבא הדחיקו במשך שנים את הבעיה והתעלמו ממנה, באומרם שלא יעז חיזבאללה לשגר לעברנו טילים - כי נחזיר את לבנון לתקופת האבן, ועוד אמירות יוהרה וזחיחות שגרמו במשך השנים להתעלם מהמצב החמור. עקב כך לא הוכן העורף למלחמה.

כוחות משטרה בלוד (צילום: יוסי אלוני, פלאש/90 )
להתכונן לעימותים בערים המעורבות, ארכיון | צילום: יוסי אלוני, פלאש/90

בזמן האחרון נפקחו עיניהם של אנשי הדרג הביטחוני והדרג המדיני. הם הפנימו את הבעיה לאחר 15 שנה (!) של קיבעון מחשבתי, התעסקות בטפל ולא במהות, וזריית חול בעיני הציבור אף על פי שהתעצם בשנים אלה איום הקיומי על ישראל כפי שלא הכרנו מעולם. איבדנו זמן יקר מפז, זמן מכריע לעיצוב ביטחוננו הלאומי. הציון שהייתי נותן לדרג הביטחוני, הצבא ומשרד הביטחון, על פי מבחן התוצאה ב־15 השנים האחרונות הוא ציון נכשל!

לצערי, הדרג המדיני נגרר אחרי הדרג הביטחוני והפך לחותמת גומי שלו. לא נשאר לנו לקוות אלא שהדרג הביטחוני והדרג המדיני יתעשתו, יצאו מקיפאונם ויתחילו לחלץ את העגלה השקועה עמוק בבוץ. אם אכן יעשו כך, זה ייארך עשור לפחות כדי להחזיר לנו את הצבע ללחיים וליצור מחדש את ביטחוננו הלאומי, הכול בתקווה שעד אז לא תפרוץ מלחמה.

תרגיל מוסק של גדוד רם פיקוד העורף (צילום: דובר צה"ל, באדיבות גרעיני החיילים)
לשקם את צבא היבשה | צילום: דובר צה"ל, באדיבות גרעיני החיילים
פיקוד העורף חלוקת מזון קורונה בני ברק (צילום: תומר נויברג פלאש 90, פלאש/90 )
להעביר את ניהול העורף לידי המשרד לביטחון פנים | צילום: תומר נויברג פלאש 90, פלאש/90

אני משוכנע שללא מודעות הציבור וללא לחץ על מנהיגיו לעשות מעשה ולהציל את המדינה מכליה, שום דבר באמת לא יזוז. אלה הנושאים שהדרג הביטחוני והדרג המדיני צריכים לקדם בנחישות ובדבקות:

  1. לעדכן את תפיסת הביטחון, שלא שונתה משנות ה-50 של המאה ה-20, ובה קבע בן־גוריון שיש להעביר את הלחימה לשטח האויב. מאז זרמו מים רבים בירדן ומפת האיומים על ישראל השתנתה לחלוטין. המרכיב העיקרי בה הוא הפיכת העורף הישראלי לזירה המרכזית במלחמה הרב־זירתית הבאה. לשם כך צריך להתאים את תפיסת הביטחון למצב שבו ישוגרו אלפי טילים ורקטות מדי יום ביומו על העורף הישראלי - גם אם יחצו כוחותינו את הגבול וילחמו על אדמת האויב.
  2. יש להעביר את האחריות להכנת העורף בשגרה ובמלחמה לניהול המשרד לביטחון הפנים (או למשרד שיוקם לשם כך) שיהיה עיסוקו המרכזי מבוקר עד ערב – להכין את הרשויות למלחמה ולנהל את העורף בשעת מלחמה.
  3. להכפיף למשרד זה גופים אלו: משטרת ישראל, כבאות והצלה לישראל, פיקוד העורף, רח״ל (הרשות לחירום לאומי (ובה מֶלַ״ח [משק לשעת חירום] שהתמזג בה), וכן – בעלי תפקידים ממשרדי הממשלה שיש להם יד ורגל בתחומים אלו.
  4. לשקם את צבא היבשה, בעיקר את יחידות המילואים שהן עיקר כוחו של צבא היבשה, שיקום המתבסס גם על סקר שעשה מַמדָ״ה (מערך מדעי ההתנהגות) בצה״ל לפני כמה חודשים בקרב חיילי יחידות המילואים ומפקדיו. הסקר מעיד כאלף עדים על מצבו החמור של מערך המילואים ועל חוסר האמון שלו בפיקוד הבכיר של צה״ל. בסקר זה עלו הממצאים הבאים: 50 אחוזים מהחיילים אינם מרגישים נחוצים במילואים. רק 64% מהמפקדים ו-45% מהחיילים רואים בחיוב את לכידות היחידה (ירידה חדה). רק 67% מהמפקדים מאמינים ביכולת של יחידתם לעמוד במשימה (ירידה חדה). 70% מהמפקדים ו-50% מהחיילים חושבים שהאימונים לא אפקטיביים. 45% מהמפקדים ו-27% מהחיילים מרגישים שאינם זוכים להוקרה מצה"ל. 60% מהחיילים והמפקדים אינם סומכים על צה"ל שיספק להם את הציוד הנדרש למילוי המשימה.

    תרגיל “Blue Flag״ (צילום: דובר צה"ל)
    הכוח האווירי לא אפקטיבי כבעבר | צילום: דובר צה"ל
  5. לחזק את הזרוע האסטרטגית של ישראל עם הקמת חיל טילים (טילי קרקע־קרקע) המבויתים למטרות האויב בגלאים ובחיישנים (סנסורים), כאלו שבתוך כמה שניות מגיעים ומשמידים את המטרה. יש גם צורך להיכנס לעובי הקורה באמצעות מיזם לאומי בתחום הלייזר ההגנתי וההתקפי, ובוודאי להמשיך ולחזק את יכולות הסייבר בהגנה ובהתקפה. חיל האוויר, שהוא הזרוע האסטרטגית של מדינת ישראל, אף שהיטיב לפעול במלחמות העבר נגד מטוסי האויב, אינו יעיל עוד, ויכולותיו בטלות בשישים נגד האיום החדש שהתגבש כטבעת חנק סביב מדינת ישראל ב־15 השנים האחרונות: טילים, רקטות וכטב״מים. דוגמאות לכך קיבלנו בכמה סבבים בעזה בכלל, ובמבצע האחרון ״שומר החומות״ בפרט.
  6. יש להיערך להקמת משמר לאומי כדי לגבות את המשטרה ואת משמר הגבול במהומות הקשות של קיצוניים בעלי נשק שיפרצו בישראל במלחמה הבאה. מה שהתרחש במהומות במִבצע ״שומר החומות״ הוא כאין וכאפס לעומת מה שיתרחש במלחמה הבאה.
  7. להחזיר את המועצה לביטחון לאומי, שהוקמה כלקח ממלחמת יום הכיפורים, לתפקוד על פי כוונת המחוקק. ״תפקידיו העיקריים של המל"ל (המטה לביטחון לאומי) הם לבצע עבודת מטה איכותית בשגרה כדי לוודא שהמדינה והגופים ערוכים לתרחישי חירום״.

>>> אלוף במילואים יצחק בריק שימש בתור נציב קבילות החיילים, מפקד גיס, מפקד המכללות הצבאיות ומפקד אוגדה סדירה 36