לכמה שעות הכול עצר. הלייק, השיתוף בפייסבוק ובאינסטגרם, ההודעות בקבוצות הוואטסאפ - הכול נכנס להדממה. החרדה מה נעשה בלי הסם הממכר שכה התרגלנו אליו, גברה. בכל זאת, כנראה שהסתדרנו והחיים חזרו למסלולם, אבל דווקא בשל כך כדאי לעצור רגע ולשאול מה בדיוק קרה פה.
סיקור N12:
- העולם נגד חברות הענק: הושג הסכם על מס חברות גלובלי
- בפעם השנייה תוך שבוע: שיבושים בפייסבוק, בוואטסאפ ובאינסטגרם
- התוצאות ההרסניות של קריסת פייסבוק על העסקים
- הסיבה שפייסבוק קרסה למשך 6 שעות בכל העולם
ראשית, ההשבתה של כלל מוצרי חברת פייסבוק לימדה אותנו עד כמה המערכת של פייסבוק פגיעה. איך ייתכן שטעות אנוש של אדם אחד משתקת את כלל המערכת למאות מיליוני אנשים למשך שש שעות? מה זה אומר על אבטחת המערכות האלה ובתוכן מאגר המידע האישי הגדול בהיסטוריה? האם גם כאן, החברה מעדיפה חיסכון כספי על פני עיבוי וחיזוק מנגנוני ההגנה על מידע ונתונים של משתמשים?
שנית, מניית פייסבוק צנחה. לא היו אלה השערוריות והסקנדלים של השנים האחרונות: ההשפעה הרוסית על הבחירות בארצות הברית ב-2016, פרשת קיימברידג' אנליטיקה ב-2018, ההתפרצות על גבעת הקפיטול בינואר 2021; לא הסרטים והספרים שהפכו לרבי מכר; לא הקנסות האדירים שהשיתו על פייסבוק רשויות בארצות הברית ובאירופה בגין פגיעה בפרטיות ובתחרות – כל אלה לא הזיזו למחיר המניה והיא המשיכה לטפס. רק הנפילה הטכנית של השירותים, זאת שממנה הבינו אנשי שוק ההון והבורסות שיש פה עניין שיכול להוביל לפגיעה קשה בבתי עסק, בנקים, חברות קמעונאות וגופים פיננסיים ברחבי העולם – היא זאת שגרמה למניה ליפול. לכן, כשידברו בחודשים הקרובים על הצורך לבצע אופטימיזציה מחודשת של האלגוריתם של פייסבוק, כדאי לזכור שמה שבאמת נדרש כאן הוא אופטימיזציה מחודשת של מי שגיבה את פייסבוק לאורך כל הדרך והעדיף לוותר על אתיקה כדי להמשיך לממש רווחים.
שלישית, התקלה הטכנית התרחשה בעיתוי רע במיוחד, ממש במקביל לחשיפות שהתפרסמו על ידי עובדת החברה לשעבר, פרנסס האוגן, באקט מרשים של אזרחות דיגיטלית. האוגן תיארה חברה שבה הערך העליון הוא יותר זוגות עיניים למשך יותר זמן בתוך הפלטפורמה. וכדי להביא אותנו, המשתמשים, לשם, נדרשת מנה גדושה של עידוד רגשות, כגון: שנאה, פחד וחוסר ביטחון. אלה, בתורם, יוצרים מגוון של תופעות לוואי איומות שנעות במרחב שבין קיטוב פוליטי ופגיעה בדימוי גוף של נערות מתבגרות. כלומר, המשוואה שהאוגן תיארה היא שהרווחים של פייסבוק ניתנים במטבע של הבטיחות הרגשית והאישית שלנו. זה החטא הקדמון.
נראה שהפעם התביעה לאחריות הולכת ומתהדקת סביב צווארה של פייסבוק. אחריות כזאת תגיע בצורה של רגולציה. השאלה היא במה כל המהלכים האלה נוגעים אלינו כישראלים. הרי את פייסבוק הגדולה לא אנחנו נפרק, ואת היבטי האחריות הכללית והמודל העסקי שלה יחוקקו האמריקנים והאיחוד האירופי. אבל הנה הנקודה החשובה: חלק מהגילויים של האוגן מעלים שהמוצרים של פייסבוק נמצאים בכל העולם אבל הנזק שלהם לא מתחלק באופן שווה, לפחות לא ככל שזה מגיע לאלימות, סחר בבני אדם, ביטויי שנאה, קיטוב פוליטי ומיס-אינפורמציה, יש מי שסובל מכך יותר. הגילויים מתייחסים בעיקר למדינות כגון הודו, הונדורס, מיאנמאר, אתיופיה, סרי לנקה, הפיליפינים ואזרבייג'ן.
הסיבה המרכזית לכך היא שמערכות המיחשוב האוטומטיות של פייסבוק אינן מותאמות לשפה ולהקשר התרבותי של התכנים, ולכן מאפשרות למידע רעיל ומסוכן להתפשט במהירות הרוח. למרבה הצער, ישראל נמצאת בחברתן של מדינות אלה. אמנם פייסבוק מצהירה שהיא משקיעה משאבים מחוץ לארצות הברית בניסיון למחוק תכנים ולחסום חשבונות, אבל זה לא מדוייק אם לשפוט לפי מה שקורה ביחס לתכנים בעברית, שאין מנוע שיודע לנטר אותם וכל שנותר הוא לסמוך על שניים וחצי בודקי תוכן שאמורים לטפל בכל מה שאנחנו מייצרים מדי יום. אנחנו בישראל פגיעים מאוד להשפעות של קיטוב פוליטי והשנה האחרונה הוכיחה זאת בכל דרך אפשרית. דווקא בשל כך התביעה לאחריות כל כך קריטית גם אצלנו.
כן, נדרשת בדחיפות חבילת חקיקת רשתות חברתיות כחול לבן, כזאת שלא תשאיר אותנו חשופים במקומות שבהם אזרחי העולם הראשון מוגנים. אם זה הגנת פרטיות שלא תאפשר לטרגט אותנו לפי החולשות הרגשיות שלנו, חובה לנמק החלטות של הסרת תוכן ומחיקת חשבונות ואפשרות לתבוע בקלות בישראל או מסגרת שבה בתי משפט יוכלו להוציא צווים מהירים להסרת תכנים רעילים. נבחרי הציבור שלנו מוכרחים להתעורר.
>>> הכותבת היא עמיתה בכירה במכון הישראלי לדמוקרטיה ומומחית למשפט וטכנולוגיה