לפני ימים אחדים פורסמו עוד 'קלטות שרה נתניהו'. הקלטה שאולי לא תזכה להצטרף למקבץ 'מיטב הלהיטים' של שרה. היא מדברת על 'שמיכל'ה', המתנה לזוג מילצ'ן אבל הפעם, אבוי, היא לא צועקת. בכל זאת, מדובר בעוד פרק בסאגה הדוחה הזאת שכבר נותנת פייט ל-8,499 הפרקים של אופרת הסבון "היפים והאמיצים", רק בהבדל אחד: זה לא יפה ולא אמיץ. מקליט הסדרה, ניר חפץ, מתגלה לטעמי כנוכל ובמקרה הטוב סתם כפחדן.
- עדות ניר חפץ נדחתה: "לא ניתן לעבור על ההדלפות לסדר היום"
- עד המדינה ניר חפץ בעדות ראשונה בבית המשפט
- הקלטות חפץ: "יש סודות נורא גדולים בנושא הכסף"
- העוזרת של מילצ׳ן העידה: נתניהו ידע שרעייתו קיבלה את הצמיד
הפרקטיקה הזאת של להקליט בסתר את מי שמפרנס אותך, ראה העיתונאי (?) אילן ישועה שאגר קלטות על הבוס שאול אלוביץ' או ניר חפץ, ש'אולפן ההקלטות' שפתח (והסתיר) לא מבייש את הארכיון האירני, תמוהה בעיני.
אני לרגע לא מקל ראש בעובדה שההקלטות, בניכוי פיסות הרכילות שהשתרבבו בטעות (או שלא בטעות) יסייעו לגילוי האמת ולמיצוי הדין עם ואם מי שסרח. אבל מכאן ועד לפינת הליטוף התקשורתית שניר חפץ זוכה לה, המרחק רב.
תפקידו של חפץ הוא לשרת את הלקוח שלו ולמנוע ממנו לטעות, שלא לדבר על לפשוע. בדיוק כפי שארי הארו, יועצו לשעבר של נתניהו, לא היה צריך להסכים לבקשתו להקליט בסתר את הפגישה הבזויה של נתניהו עם נוני מוזס. 'הארי המזוהם' היה צריך להגיד לבוס: It is not done ולאיים בהתפטרות. חפץ שיכלל את השיטה עד כדי כך שלעיתים הוא נשמע כמי שמדובב את לקוחותיו. הטענה התקשורתית לפיה עשה זאת כי ראה שהבוס וסביבתו "סוגרים עליו", ממש כמו בסרטי המאפיה, היא טענה אווילית. סוג של הנחת סלב - כאילו מדובר בחושף שחיתויות.
אפשר להכביר במילים על אופיו ודרכו של חפץ: אותו עיתונאי שבוויקיפדיה שלו מסופר כיצד ניסה, כעורך ידיעות אחרונות, לרצות את הבוס הקודם, המו"ל נוחי דנקנר. אני יכול להוסיף עדות, ממקור ראשון, כיצד העיתונאי (!) חפץ אמר לי, בהיותי דוברו של נתניהו, שיעשה הכול כדי לגמד סיפור עיתונאי שהגיע לידיו. בספטמבר 2002 הגיעה לידי מקומון השרון קלטת שבה נשמעת שרה נתניהו אומרת לפעיל הליכוד שמשון דרעי: "שהמדינה תישרף, המדינה קטנה על בנימין נתניהו". עורך המקומון, ניר חפץ, הבטיח אז להצניע את הסיפור כדי לא להזיק למאמצי הקאמבק של נתניהו. מעולם לא פגשתי עיתונאי שמציע להצניע סקופ כזה. תקראו לזה רוחב לב, או אולי שלח לחמך לקראת הג'וב הבא... מבטיח להיראות מופתע אם הייתה כאן יושרה עיתונאית.
עורך דין נהנה מיחסי עורך דין-לקוח. עיתונאי יכול לטעון לחסיון מקורות ובית המשפט יחוס עליו. באשר לדובר/יועץ תקשורת? האדם שלעיתים נמצא במלבושיו של הלקוח? כאן אין הגנה. כאן הכול פרוץ ונראה שהגיעה העת לעשות לכך סדר.
ניר חפץ הוא לא רק דוגמה רעה, הוא תקדים בעייתי. רחמיי על ראש הממשלה הנוכחי, על השרים ועל חברי הכנסת. משבר האמון הוא כל כך גדול עד שלא אתפלא אם המדוברר יחשוש מלהיוועץ עם הדובר פן האחרון יפנה לו עורף ויפליל, או יביך אותו בהקלטות סתר ליום סגריר. הדובר בסך הכול מייעץ ולבסוף מעביר את המסר על פי הנחיית הלקוח. לא טוב לך עם ההנחיות? תתפטר. ראיתי מעשה פלילי? גש למשטרה. אל תחריש ותאגור קלטות כי מי שעושה כן, לא רק שהוא פוגע במקצוע אלא נראה כמי שאוסף חומרים על אנשים, לא סתם מתוך תחביב.
הניסיון התקשורתי לצייר את חפץ כמי שחזר בתשובה מזכיר לי הרבה אנשים שמאמצים את הפירוטכניקה של ציצית וכיפה ביושבם על ספסל הנאשמים. בזה אני לא חפץ.