העימות הפומבי הראשון בין ממשל ביידן ולממשלת בנט סביב הבנייה בהתנחלויות היה בלתי נמנע, ובה בעת משרת את שני הצדדים באותה מידה. היה ברור שממשל ביידן יתקשה לבלוע בנייה בהתנחלויות, גם אם בכמות מצומצמת. מדיניות כזאת נוגדת באופן מובהק את האידיאולוגיה של המפלגה הדמוקרטית ולמעשה של כל הממשלים האמריקנים, למעט האפיזודה של הנשיא טראמפ.
המשבר מול ארצות הברית - סיקור N12:
- משרד החוץ האמריקני נגד קידום הבנייה בהתנחלויות
- מיכאלי נגד גנץ: "גרם נזק לישראל"
- הקלטות איילת שקד: "לפיד אדם שטחי"
באותה מידה היה ברור שראש הממשלה בנט לא יוכל לוותר על בנייה מסוימת בהתנחלויות, בוודאי אחרי שהסכים לאפסן את רעיון הסיפוח ביהודה ושומרון, אותו קידם במשך שנים. אנשיו של ראש הממשלה בנט הבהירו זאת בפגישת ההיכרות בבית הלבן כשנשאלו בעניין. "סיפוח לא יהיה", השיבו. "אבל גם לא הקפאה". מצד שני, אותם גורמים הבהירו שלא תהיה השתוללות. המסר לאמריקנים היה: אנחנו מבינים אחד את השני וננסה לפתור את המחלוקות בתוך החדר, בשקט. עם זאת, כבר אז היה ברור שמדובר באתגר, והעימות הפומבי הראשון, אם יהיה כזה, יגיע סביב עניין ההתנחלויות. השאלה נותרה רק באיזו עוצמה ואיזה ווליום יושמע מוושינגטון.
השבוע קיבלנו את התשובה: מסרים חריפים מהבית הלבן ללשכת ראש הממשלה בנט, גינוי פומבי של דובר מחלקת המדינה האמריקני ושיחה קשה בין מזכיר המדינה אנתוני בלינקן לשר הביטחון בני גנץ. השיחה הזאת הגיעה ללא התראה מוקדמת, והתפרסמה למרות הבטחה של האמריקנים שהיא תישאר חסויה.
באומדן המשברים, בהחלט מדובר באירוע שמתקיים בדציבלים גבוהים, למרות שהאמריקנים עודכנו מראש על המהלך. ייתכן ששר השיכון זאב אלקין, שיצר כותרות עם אישור של עוד 1,000 יחידות דיור בשטחים, יחד עם פרשת העמותות הפלסטיניות, הקפיצו לאמריקנים את הפיוז.
המסר האמריקני לעתיד
למרות הכול, הכותרות על המתיחות משרתות את שני הצדדים בקביעת כללי המשחק. זה הרי האישור הראשון של בנייה בשטחים מאז נכנס הנשיא ביידן לבית הלבן: האמריקנים מבהירים שהבנייה לא תעבור בשקט, בתקווה שתקרית כזאת תגרום לישראל לחשוב פעמיים ולרסן ככל הניתן את האישורים שניתנים לבנייה.
בנט מצידו מוריד את נושא הקפאת הבנייה בהתנחלויות מהשולחן, ובעיקר משיג רווח פוליטי מול הטענות של חבריו לשעבר בימין. בראש התוקפים עומד ראש האופוזיציה בנימין נתניהו, שטוען שוב ושוב שבנט מתקפל מול הממשלה והופך לעושה דברו.
הרי אפשר רק לדמיין מה היה אומר נפתלי בנט, בגלגול הקודם שלו באופוזיציה, על חבילת הצעדים שקיבלו הפלסטינים בתמורה, בין השאר כדי לרכך את המהלך מול האמריקנים: 1,300 יחידות דיור לבנייה פלסטינית בשטחי C, לראשונה מזה 13 שנים, הסדרת מעמדם של 4,000 פלסטינים חסרי זהות, העלאה של מכסת הפועלים הפלסטינים שנכנסים לישראל, הלוואה גדולה לרשות הפלסטינית וחידוש הביקורים של בכירי הממשלה במוקטעה לפגישות פומביות עם אבו-מאזן.
בנט, ללא ספק, היה מדבר על כניעה וזועק בקול גדול - והנה שר הביטחון שלו עושה מאמץ לשווק את המהלכים האלה כמדיניות חדשה מול הרשות הפלסטינית, גם בשיחה הקשה עם בלינקן, בבחינת עסקת חבילה שאמורה לעזור להחליק את העצם הזאת בגרונם של בכירי המפלגה הדמוקרטית. הכול, כדי שיוכלו להציג הישגים גם מול הבייס שלהם.
בשורה התחתונה, כל עוד ישראל ממשיכה להתנהל בתוך המציאות בשטח, והרי ראש הממשלה בנט מבהיר שבמשמרת הזו של ממשלת השינוי לא יהיה כל עיסוק בפתרון הסכסוך - ובוודאי שלא בשאלת ההיפרדות או הסיפוח, נמשיך לראות סבבי עימותים עם ממשל ביידן. בווליום כזה או אחר, אין דרך להימנע מכך.
באחת השיחות שהיו לו בוושינגטון, כשעלה נושא פתיחת הקונסוליה בירושלים, טען שר החוץ לפיד בבדיחות הדעת שהוא אולי שומע בממשל געגוע לבנימין נתניהו. נדמה שהמסר נקלט.