רק דבר אחד מובטח עם חידוש שיחות הגרעין בווינה ב-29 בנובמבר: אם יש לדיפלומטים טעם טוב, הם יבחרו לבקר במסעדת גרונאואר המציעה תפריט הבסבורגי כבד שאין עוד כמוהו באירופה כולה. עם זאת, מותר להניח שבמקום זה הם יעבירו שעות ארוכות בהתנצחויות אין-סופיות ויזמינו שירות חדרים במלונות. הסיכוי שלהם ליהנות גם מן הארוחות וגם מן תוצאות המשא ומתן - נמוך למדי.
צריך לזכור - גם כששרים בכירים בממשלת ישראל אומרים את ההפך - אין אפשרות לחזור להסכם הגרעין שכרת אובמה עם הנשיא רוחאני בשנת 2015 כמו שהוא. את ההסכם ההוא לא ניתן להעיר לחיים מחדש, משום שתמונת הפעילות הגרעינית של אירן השתנתה לחלוטין. לא עולה בדעתו של הנשיא ראיסי, יחד עם צוות של שמרנים קשוחים שהרכיב לצידו, לגולל לאחור את כל ההתקדמות שהשיגה התוכנית הגרעינית מאז נטש טראמפ את ההסכם בשנת 2018.
האירנים לא יוותרו על הצנטריפוגות המתקדמות; הם לא יוותרו על מצבורי האורניום המועשר שבמחסניהם, ויש להם כמות מספקת כמעט להתחיל לחשוב על נשק; הם לא יניחו לפקחי סוכנות האטום גישה לאתרים שאליהם סרבו להרשות כניסה עד היום. לאמור, כתנאי ל"חידוש" ההסכם, תובעת אירן מארצות הברית להשלים, באופן כזה או אחר, עם העובדות המוגמרות שיצרה בשטח. לא מרחק של שנה עד "פריצה" גרעינית, אלא חודשים ספורים בלבד.
בכלל, כפי שמסביר חברי סימון הנדרסון, לא פשוט להגדיר מה הוא נשק גרעיני? באיזו נקודה נפרץ הקו האדום. האמריקנים במתכוון אינם מגדירים מהו בעיניהם "נשק גרעיני" – ראש קרבי גרעיני על טיל? מתקן מסורבל שאי אפשר לשגר אותו? ידע לאריזת פצצה? האמריקנים - וזה צריך להדאיג את ישראל - בהחלט מסוגלים לבצע התקפלות שכזו ולהכביר עליה תלי תילים של הסברים טכניים, שרוב הציבור אינו יכול לעקוב אחריהם.
הנשיא ביידן כבר נכנע לדרישה אחרת, אולטימטיבית, של אירן כאשר התחייב שלא לסגת לעולם מההסכם אם "יחודש", בלא שאירן תפר אותו בראש חוצות. זו הייתה דרישה תקיפה של טהרן, והם לומדים שיש רכות אלסטית בעמדות האמריקניות. שעל כן, אירן מוכנה תהיה אולי להצטרף להודעה על "חידוש ההסכם", אבל בפועל תהיה זו במידה רבה אחיזת עיניים.
נא לשים לב לשני נושאים מרכזיים:
האחד נוגע להבנה בצמרת האירנית שהם אמנם נאנקים תחת עול הסנקציות, אבל מצליחים לשרוד איכשהו על הרגליים. הם סבורים שארצות הברית רימתה אותם בימי אובמה, מפני שעל אף הסרת הסנקציות לא נהרו חברות מערביות להשקיע ולעשות עסקים באירן. הם חוששים שכך בדיוק יהיה גם עם הנשיא ביידן. מבחינתם, אם הרווח מהקלות בסנקציות הוא מוגבל, אין זו סיבה לוותר על המשך החתירה אל הרגע שבו יידרשו לקבל החלטה האם לארוז פצצה אטומית או לא. אגב, הם אינם זקוקים בהכרח לבצע ניסוי גרעיני. השבוע נוסף לזה שיקול נוסף לדידה של טהרן: המועמדים הדמוקרטים הוכו שוק על ירך על ידי הרפובליקנים בסדרה של מערכות בחירות בארצות הברית. מבחינתם, זה איתות לא רק שיחסי הכוחות בקונגרס עשויים להשתנות בעוד שנה, אלא שטראמפ חלילה עלול לחזור.
הנושא השני הוא הגברת הפעילות התוקפנית של האירנים בכל הזירות, לרבות מול ארצות הברית וכוחותיה באזור. האירנים שולחים את המיליציות השיעיות לירות על יעדים ושיירות של האמריקנים בעירק מדי פעם, הם תקפו במל"טים את בסיס תנף בדרום-מזרח סוריה המשגיח על העברות הנשק האירניות לחיזבאללה, הם שמים ללעג את "ממשלת לבנון" באמצעות החיזבאללה והצליחו בעצם לבטל את החקירה של הפיצוץ הנורא בנמל ביירות. בתימן, הכוחות החות'ים, בני בריתה של אירן, עומדים להשלים את כיבוש מחוז הנפט 'מארב' והסעודים כבר נסוגים בחשאי מהמחוז השקט 'שבווה', מה שיפתח לחות'ים את הדרך לדרום המדינה. הם מבצעים התגרויות במי מפרץ עומאן, ואין שום סימן שהם נכונים למתן במשהו את אופן התנהלותם באזור.
באקלים כזה, הסיכוי ל"חידוש" הסכם הגרעין, כמובן ככיסוי להסדר אחר לגמרי - מותנה בכך שוושינגטון תשלים עם העובדה שלמרות כל הדיבורים על "אופציה שנייה", אין לממשל ביידן בעצם אופציה כזאת, כל עוד אין הם מוכנים לשקול ברצינות לחץ צבאי. ברור לגמרי שאין זה עולה בדעתם של ביידן ויועציו. הם יכולים, כפי שעשו, לשלוח מטוס מיוחד במינו למטס ראווה בשמי המזרח התיכון כשמעל כל מדינה מלווים אותו טייסים של חיילות האוויר המקומיים, כולל ישראל. עם זאת, בין יעף בשמיים ונכונות להטיל פצצות המרחק הוא עצום.