אפשר לומר שאת ההתרחשות הזאת ניתן היה לחזות מראש. אישה אחת, דעתנית, חזקה ומשכילה, בלשכה מלאה טסטוסטרון ואגו. שמרית מאיר נכנסה בכל הכוח לגוב האריות והבינה את ההבדל בין ישראל לגרמניה. בעוד מעבר לים, במדינה החזקה באירופה שהונהגה עד לאחרונה בידי אשת ברזל, הושבעה השבוע ממשלה עם מספר זהה של שרים ושרות. כאן, בישראל, מי שמנהל את העניינים הם הגברים.

כבר בשלב המינויים בכוורת של בנט, היה מדהים לראות איך למעט מאיר, כל התפקידים אוישו על ידי גברים, כאילו אין בישראל נשים שעומדות בקריטריונים לאיוש התפקידים מסביב לראש הממשלה, כאילו אין ולו אישה אחת שיש לה יכולות להיות מנכ"לית משרד ראש הממשלה, ראש הסגל או חס ושלום יועצת לביטחון לאומי. במדינה שבה לפחות מחצית מהאוכלוסייה הן נשים, שיש בה נשות אקדמיה ועסקים מהמובילות בעולם, כשזה מגיע ללשכת ראש הממשלה, הסטטיסטיקה היא יותר בכיוון של המלצה.

גם אני, בשנת 2013, הייתי אישה יחידה בכוורת של בנט בקמפיין הבית היהודי לכנסת, עם כניסתו לפוליטיקה. אני זוכרת את הכותרות אז, אחרי המינוי שלי: "אישה חילונית תהיה הדוברת של בנט". סנסציה. אני זוכרת היטב איך תוך קצת יותר מחודשיים של עבודה כיועצת תקשורת הצלחתי להפוך אותו מפוליטיקאי אנונימי למרואיין מבוקש, ראש מפלגה עם 15 מנדטים בסקרים, 12 מנדטים בפועל. הפתעת הבחירות דאז.

רה"מ בנט נערך לפגישתו עם נשיא ארה"ב ביידן (צילום: אבי אוחיון, לע"מ)
הצוות בלשכת רה"מ לקראת הפגישה עם ביידן, ארכיון | צילום: אבי אוחיון, לע"מ

אז, כמו היום כך מסתבר לפי התחקיר במהדורה המרכזית, לא השתנה דבר. אני זוכרת את מלחמות השליטה סביב הבוס, ומי ניצח בהן בסוף. יום לאחר הבחירות, ובלי התראה מוקדמת, דאגו אנשי הכוורת של בנט, הגברים של החבורה, לתמרן אותו כך שיראה לי בעצמו את הדלת החוצה. ככה פשוט.

בנט נקרע בין העולמות

החשיבות בייצוג נשי הולם סביב ראש הממשלה אינו רק עניין של נראות או התרסה. זה גם אינו עניין פמיניסטי. זה פשוט הכרח לטובת אזרחי ישראל. האיכויות הייחודיות לנשים הן מצרך חובה בתפקידי מפתח. המחקר כבר אישש מזמן: לנשים יש יכולות וכישורים שמאפיינים אותן, והם קריטיים לניהול מדינה: אינטיליגנציה רגשית מפותחת, יכולות משא ומתן אינטגרטיביות, יכולת הכלה והבנה של סיטואציות מורכבות, עמידות שיא במצבי קיצון ומשבר, יכולות עבודה בתוך צוות, תהליכי קבלת החלטות מובנים ומורכבים עוד יותר ועוד.

דווקא עכשיו, כשאנחנו יותר משנתיים בתוך משבר הקורונה שהפך עלינו את עולמנו, כשיוקר המחיה משתולל, כשהפשע ברחובות גואה והאיום האירני מוחשי מתמיד, דווקא עכשיו עם ישראל זקוק ליותר נשים מנהיגות, כמו אוויר לנשימה. אנו צמאים לקבלת החלטות מאוזנת, שפויה, מכילה. כזאת שיודעת להוביל בדרך מאחדת, לקבל גם את מי שחושב אחרת ולהוביל אותו ביד בוטחת מבלי להקיא אותו מקרבנו, מבלי לפלג ולשסות אותנו אחד בשני. מנהיגות שיודעת לחבק ולנחם, אך גם לנקוט ביד קשה כלפי חוץ כשצריך. בקיצור, מנהיגות נשית.

אם בוחנים את המקומות שבהם כשל בנט בחצי שנת כהונתו כראש הממשלה, אפשר ממש להבחין במחסור באיכויות הנשיות הללו בתוך הלשכה. השיחה עם הוריו של הלוחם בראל חדריה שמואלי ז"ל היא הדוגמה הטובה ביותר לכך, אבל לא רק.

מאיר מבינה זאת היטב. העובדה שהפכה לאשת האמון של בנט, האדם הקרוב ביותר אליו בלשכה, והסמכויות שלה רק מתרחבות מיום ליום, רק מוכיחה שהיא כנראה האדם המוכשר ביותר בלשכת ראש הממשלה בימים אלו. זה שהפכה בזמן כל כך קצר לאדם המשפיע עליו ביותר היא עוד הוכחה לכך שבנט נמצא בעיצומו של תהליך גדילה, התפתחות ושינוי. מאיר רואה את זה - ועוזרת לו, בעוד שהסביבה הגברית בלשכה מושכת אותו חזרה לאזורים המוכרים להם ולו. ממש כמו בתהליך של צמיחה אישית, שבו הראש מבין שצריך להתקדם אבל הגוף מושך חזרה לסטטוס-קוו, למוכר.

בעוד שהגברים סביבו באו בעיקר מהפלטפורמה הפוליטית שבנה על חורבות המנגנון של מפלגת המפד"ל, הציונות הדתית וסביבת נתניהו לשעבר, שמרית מאיר שייכת כבר לבייס החדש של בנט, המרכז-שמאל. בנט כנראה מרגיש את זה, אבל נקרע בין העולמות.

לצערי, אני לא כל כך אופטימית לגבי מעמדה של מאיר. המעטפת סביב בנט מורכבת מכמה אנשים שהולכים עימו דרך ארוכה, אנשי שלומו ואמונו, נאמניו המסורים. מרבית הפוליטיקאים לא מצליחים לייצר את הטרנספורמציות האלה וחוזרים חזרה למה שהם מכירים. רק מעטים, כמו למשל אריאל שרון או רבין, הצליחו להמציא את עצמם מחדש. זה לקח להם הרבה זמן.

חרף הפרסומים אודות ההצהרות של בנט בחדרים סגורים, לפיהן יפטר את מי שידבר נגד מאיר, אני לא רואה תרחיש שבו הוא אומר שלום ליד ימינו וראש הסגל שלו, טל גן צבי, או מפטר את מי שהביא לו את ראשות הממשלה ומחזיק לו את הקואליציה השברירית, מזכיר הממשלה שלום שלמה.

שמרית מאיר עם נפתלי בנט בארצות הברית (צילום: רויטרס)
הכי קרובה לבנט בלשכה, שמרית מאיר (משמאל) עם רה"מ בארה"ב | צילום: רויטרס

מילה אחת לסיום לשמרית: הלחצים הם כבדים, לא נעימים. אני יודעת. אבל את פורצת דרך. עצם העובדה שאת היכן שאת, לא משנה לעוד כמה זמן, כבר סלל את הדרך לנשים אחרות. אין לך מה לחשוש, גם אם זמנך בלשכה קצוב. יש מי שרואה את פועלך, בדיוק כמו שהיה מי שראה את פועלי. אל תתני לאף אחד לגרום לך להתכווץ, או להוביל אותך לעשות את העבודה שלך פחות טוב ממה שאת יודעת. המאבק הזה שאת נמצאת בו הוא שגרת יומה של כל אישה חזקה בישראל, גם בפוליטיקה וגם בעסקים. עצם העובדה שעכשיו מדברים על זה וכותבים על זה - זה בזכותך.

>>> שיר שגיא שימשה כיועצת התקשורת של נפתלי בנט בקמפיין הבחירות ב-2013, מומחית להסברה ומנכ"לית קבוצת EVVA ישראל