אני מודה שהסתייגתי מהיועמ"ש לשעבר מני מזוז בתקופה האחרונה של הקדנציה שלו. אני מודה שהסתייגתי לאורך כל הדרך מפרקליט המדינה לשעבר משה לדור. אני מודה שהסתייגתי גם מפרקליט המדינה לשעבר שי ניצן. הם נראו לי קיצוניים מדי, לא פעם טהרנים, כאלו שממהרים לשלוף את הכלים של המשפט הפלילי. הם נתפסו בעיניי כאנשים שמתארים סיטואציות בצבעים קודרים מדי, חשבתי שהם אלימים מדי. עם זאת, לאחרונה, לנוכח "רפיסותו" של היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, אני מרגיש שייתכן שטעיתי.
- הקלטות מנדלבליט: מהתיק של דרעי לא נולד אפילו "עכברון"
- הסדר הטיעון נחתם: דרעי יתפטר מהכנסת - ללא עבירות קלון
ייתכן שתובע או תובעים ראשיים של מדינה צריכים את אותו להט פנימי, אותו רצון עז חסר פשרות לבער את השחיתות. אולי הם צריכים לתעב תיעוב עמוק ופנימי את אותם מושחתים, אותם נבחרי ציבור שקיבלו את המנדט והאמון מהציבור, בגדו בציבור וקיבלו שוחד או הפרו אמונים.
ההסתייגות שלי מאותם אוכפי חוק הפכה עם השנים להערכה, ואילו החיבה הבסיסית שלי למנדלבליט, לאופיו הנוח, לרגישותו, לצניעותו האמיתית ולביישנותו האמיתית - כל התכונות הללו שהילכו עליי קסם התחלפו בתחושת אכזבה עמוקה, רגע לפני שהוא מסיים.
הרצון של מנדלבליט לפייס, למצוא חן, התחושה שהוא צריך להתנצל היכן שהוא אוכף חוק, אפילו האמירות שלו אז כשהגיש את כתב האישום נגד נתניהו: "אני מגיש את כתב האישום בלב כבד". אמירות אלו נראו לי אז מלאות מחשבה, הבנה שיש להשתמש בכוח במשורה. כל האמירות הללו, לצד ההחלטות האחרונות של מנדלבליט, נראות אמירות והחלטות שאינן מתקבלות על הדעת לפחות בעיניי.
לא מתקבל על הדעת לומר לוועדת הכנסת שהעבירות של השר לשעבר חיים כץ חמורות ביותר, על סף שוחד, ומיד אחר כך לחתום איתו על הסדר טיעון עם סעיף מוזר, כמעט לא מוכר ובעיקר בלי סעיף הקלון. נראה לי לא מתקבל על הדעת לאלץ את פרקליטות מחוז ירושלים לחתום על הסדר טיעון עם הגברת נתניהו ולא להתעקש, אחרי הסדר הטיעון וההודאה בפלילים, על תביעה אזרחית נגררת נגדה על הנזק שגרמה לקופת המדינה. הכי מרכזי, לא מתקבלת על הדעת ההחלטה שלו שלא לפתוח את תיק 1000, חרף הראיות החדשות, שכל משפטן מתחיל מבין שהן משנות את כל ההתייחסות המשפטית לתיק 1000, לדעתי, לכדי תיק שוחד ברור. לא רק אני חושב כך, מדובר בתיק שוחד ברור גם לדעתם של פרקליט המדינה לשעבר שי ניצן ופרקליטת המחוז. מה הם חושבים עכשיו כשהצטברו ראיות חדשות חד-משמעיות, כמו צמידים יקרי ערך בשווי של עשרות אלפי שקלים?
עם זאת, שיא השיאים הוא ההסדר שנחתם היום (חמישי) עם אריה דרעי. על איזה אינטרס ציבורי מנדלבליט מגונן? בשם איזה אינטרס ציבורי הוא נותן לדרעי כרטיס יציאה ומיד אחר-כך, ייתכן, כרטיס כניסה לממשלה עתידית? הרי מנדלבליט, בקולו שלו, בהקלטות שפרסמתי במהדורה המרכזית, סבור שנמצאו עבירות מס שמהן לא ניתן להתעלם. הוא עצמו אמר שיש סיכוי סביר להרשעה. מדובר בפוליטיקאי שלקח פעם שוחד, נכלא ושב לבצע עבירות שחיתות. האם במקרה שלו, של אריה דרעי, אוכף חוק סביר צריך להתנהל כך או שהוא צריך לנהל מלחמת חורמה כדי להרחיק בדיוק את הפוליטיקאי הזה מהשירות הציבורי?
ודאי שכך צריך להתנהג אוכף חוק, אבל למנדלבליט כנראה חשוב לצאת בסדר, גם אם מדובר בפוליטיקאי מושחת.