ושוב, בפעם המי-יודע-כמה וכפי שידענו שיקרה, אנו מתעוררים למציאות של חוסר ודאות אל מול וריאנט חדש, ובעל פוטנציאל בעייתי. מה אנחנו יודעים על הוריאנט החדש, ברמת ודאות גבוהה? התשובה האמיתית היא: מעט מאד.
אנו יודעים כי מדובר בזן המכיל מעל 30 מוטציות בחלבון הספייק, מספר חריג ביחס לזנים שהכרנו. חלק מהמוטציות מוכרות מזנים אחרים, חלק חדשות. חלקן עלולות לבשר על עלייה פוטנציאלית ביעילות ההדבקה, אולם אין יכולת טובה לנבא מדד זה רק מנתונים גנטיים. רק המציאות תלמד אותנו את תכונות הווריאנט החדש לאשורן.
אנו יודעים גם שהזן מתפשט במהירות בדרום אפריקה, ושקצב ההתפשטות של הקורונה שם עולה לאחר תקופת רגיעה משמעותית (אך עדיין רחוק מאד משיאי הגל שנצפו שם בעבר). מקרי הדבקה ודאית נתגלו עד כה מחוץ לדרום אפריקה - גם בבוצוואנה, בהונג קונג, בישראל ובבלגיה. בשלוש האחרונות - מדובר במקרים מיובאים.
לווריאנט החדש תכונה (מוטציה) המקלה על זיהוי ספציפי שלו בעזרת בדיקת PCR ייעודית ולא רק בריצוף גנומי (שהינו איטי ומורכב הרבה יותר) - ובזכות תכונה זו נאספו כבר סימנים למספר הדבקות גבוה בהרבה בדרום אפריקה.
ארבע שאלות יסוד על הווריאנט החדש
מסך הערפל סביב הווריאנט החדש לא יתפוגג במהרה. ניסיון הגלים הקודמים מלמד שהימים והשבועות הקרובים יהיו רצופים בשמועות ובמסקנות ביניים הפוכות לגבי ארבע שאלות היסוד:
1. האם הוא מדבק יותר מדלתא?
2. האם הוא אלים יותר מדלתא?
3. האם הוא מדבק יותר למחלימים ולמחוסנים?
4. האם תשתנה לרעה יעילות התרופות, ובפרט הטיפול בנוגדנים? (של רג׳נרון לדוגמא)
ומכאן - לאן?
עם רמה כה גבוהה של חוסר ודאות - מה צריך לעשות מכאן?
ברמת המדינה - לפי עקרון אי-ההפיכות, עדיף לנהוג לחומרה בשלב המוקדם הנוכחי, לנסות ולעכב את התפשטות המחלה בישראל ולשחרר את המגבלות רק ככל שמושמעת צפירת הרגעה. כך אכן פועלת הממשלה, בהלימה למסקנות תרגיל ההיערכות שנערך זה מכבר בדיוק לתרחיש זה.
ברמת הפרט, יש כמה צעדים שכדאי לנקוט:
הראשון: יש לשקול היטב האם לצאת לחו״ל בימים הקרובים, עד שהמצב יתבהר. מעבר לסיכון להידבק בווריאנט החדש במדינת היעד, ישנו גם הסיכון המשמעותי ׳להיתקע׳ במדינה בה יוטלו מגבלות תעופה או לשינוי כללי הבידוד שיחייבו פרטים ומשפחות למצוא עצמם בבידוד במלונית עם שובם.
השני: הניסיון מהווריאנטים עד כה מלמד שתמיד, גם כאשר היה חשש לעמידות חלקית לחיסון, הקנה החיסון הגנה משמעותית (גם אם לא מושלמת) מפני הווריאנט החדש. ועל כן - מי שטרם השלים את שלושת החיסונים - זה הזמן לעשות כן, ומי שטרם חיסן את ילדיו - זה הזמן לעשות כן.
והשלישי: אני מציע לכולנו לנסות ולוותר על צריכה מופרזת של ׳חדשות מתפרצות׳ אודות הווריאנט והתפשטותו. אין ספק שהווריאנט, שבודד לראשונה ב-11 בנובמבר, כבר הגיע בינתיים למדינות נוספות ומתפשט גם בהן. בפרט במדינות שאין בהן מנגנוני סריקה וריצוף יעילים בכניסה כפי שקיימים בישראל ובחלק ממדינות המערב.
מכיוון שיש צפי למידע חלקי, סותר ומשתנה תדיר - צריכה מוגזמת שלו רק תעלה את מפלס החרדה - ואין בכך טעם או תועלת. אין עדיין כל עדות שהווריאנט החדש הוא אלים יותר מקודמיו, ואם יתברר שמאפייניו מאתגרים - נתאים לתקופת ביניים את אורחות חיינו ונדע להתמודד גם עם האתגר החדש.
להיערך לתרחיש מחמיר - אך לשמור על אופטימיות
לבסוף, חשוב לזכור שבעבר היו זנים בעייתיים, כמו בטא, שהתפשטו בדרום אפריקה ומדינות נוספות אך לא הפכו לדומיננטים במדינות אחרות כולל ישראל.
קיים סיכוי לא קטן שבסופו של דבר יתברר, שוב, שהתשובה לכל ארבע השאלות לעיל הינה שלילית, העולם ינשום לרווחה, ונחזור לשגרה. נסיון העבר מלמד כי הגעה לוודאות בהקשר זה, עלולה לארוך ימים ארוכים ואף שבועות, ובינתיים ניאזר בסבלנות ונשמור על אופטימיות זהירה.
פרופ׳ רן בליצר הוא ראש מערך החדשנות בכללית, וראש קבינט המומחים המייעץ למגן ישראל