אירועי השבוע האחרון ותקיפת השוטרים בכפר קאסם זעזעה את החברה הישראלית כולה. מדובר אכן באירוע חריג מאוד, אך אינו מפתיע במיוחד למי שמכיר את הרחובות החשוכים ואת הסמטאות המופקרות ביישובים הערבים.
כל אזרח ערבי יודע היטב ביישובו לאיזה אזורים לא להתקרב אחרי שעות הערב, אותם אזורים שאמורים להוות מטרה עבור המשטרה, אך בפועל הפכו לשטח הפקר. השוטרים, היהודים והערבים שבהם, לא מרגישים בעלי הבית כשהם מסתובבים ברחובות החברה הערבית. זו תחושב של שדה קרב. בכל רגע שוטר יכול להיקלע לסיטואציה שאנחנו יודעים איך היא מתחילה אך אף פעם לא יודעים איך היא תיגמר.
"הצעיר הערבי מוצא את עצמו בורג קטן במכונה משומנת של ארגוני פשיעה"
שנים של הזנחה משני הצדדים, של הממשלה, וגם של ההנהגה המקומית הערבית שנושאת אחריות גדולה לא פחות, הפכו את הצעירים הערבים בשעות הלילה לחסרי כל מסגרת. בלי מתקנים, מגרשים או מקומות בילוי, הצעיר הערבי מוצא את עצמו בורג קטן במכונה משומנת של ארגוני פשיעה שמנצלים את היעדר האכיפה על סחר בסמים ונשק.
בחלק מהיישובים בחברה הערבית החליטו להקים משמרות אזרחים – "ועדות השמירה" קראו להן. איפה שהמשטרה לא נכנסת ולא אוכפת, התושבים מילאו את הוואקום – אך זה רק החמיר את המצב. אזרחים שבהתחלה התלכדו לקבוצות מתוך רצון טוב כדי להגן על עצמם מפני העבריינים, מהר מאוד מצאו את עצמם אויבים, שצריכים להגן על עצמם בכוח ולקחת את החוק לידיים. התופעה הזו רק האיצה את מסע ההתחמשות וגרם להכנסת אלפי צעירים מכל רחבי החברה למעגל האלימות. מה שהתחיל במיזם חיובי להגנה על חפים מפשע הפך לקבוצות צעירים שמחכות בכל רגע לפרוץ העימות הקרוב.
לא פלא שראשי הרשויות בחברה הערבית במשך שנים מנסים להילחם בתופעה הזאת ומתריעים מפניה. זאת הייתה הסיבה שהודעת הגינוי שפרסמה עיריית כפר קאסם קדמה לאלו של ראש הממשלה ושל השר לביטחון פנים. ראש העירייה, עאדל בדיר, חש את הסכנה כבר שנים ומנסה בעדינות להכיל את העימותים שפורצים כל הזמן מבלי להסתבך בעצמו עם ארגוני הפשיעה או עם ועדות השמירה. בחלק מהמקרים הרשויות המקומיות ממנות אותן כדי לשלוט בהן או לרסן אותן.
התופעה הזאת מדגימה את גודל משבר האמון. גם האזרחים שרוצים לחיות בשלום ומסרבים לתת יד או להעלים עין מארגוני הפשע שהולכים ומתרחבים כל הזמן, לא מאמינים שהמשטרה יכולה לפתור את הבעיה. כך במעגל קסמים הופכים השוטרים ברחוב הערבי לזרים יותר, חלשים יותר ומותקפים יותר.
ומה הדרג הפוליטי עושה במקביל? לא רק שהוא לא עושה, הוא גם תורם לחיזוק הרעיון הזה בתודעה הערבית, שהמשטרה היא גוף חלש שלא יכול לטפל בפשיעה ובאלימות בחברה הערבית. לכל אורך החודשים האחרונים יש אין-ספור הצהרות של חברי כנסת, שרים ובכירים אחרים במערכת הפוליטית. כולם חוזרים על אותם הדברים: "המשטרה היא גוף חלש", ובמקרים אחרים הם גם מוסיפים שהיא צריכה לידה את השב"כ וגופים ביטחוניים אחרים כדי שתוכל לעשות את עבודתה. זה מה שהוכרז באופן רשמי היום לאחר ישיבת צוות השרים למאבק בפשיעה ובאלימות בחברה הערבית. הממשלה החליטה שהצבא והשב"כ יתערבו בטיפול בסוגיית אמצעי הלחימה הבלתי חוקיים, דבר שהמשטרה עצמה וגם גורמים בכירים בשב"כ מסתייגים ממנו.
וכשאלו ההחלטות שהממשלה מקבלת, מה אמור לחשוב ראש ארגון פשיעה ששומע את הדברים האלה משרים בממשלה? מה אמור לחשוב בעל עסק ערבי שמאויים על ידו? ולפני הכל, מה אמור לחשוב אזרח פשוט שההנהגה במדינה שלו מסבירה לו מדי יום שהגוף שאמור להגן עליו לא יכול לעמוד במשימה הזאת?
אז לפני שראש הממשלה נפתלי בנט קורא לציבור הערבי להבין שהמשטרה היא הפתרון ולא הבעיה, הייתי מצפה ממנו שיבהיר זאת לשרים ולחברים האחרים בממשלתו, ועל הדרך לא יזיק אם הוא בעצמו יפנים את הקריאה הזאת.