ושוב זה קורה, ודווקא בג'נין. מה שמתרחש כמעט מדי לילה בכל מקום בגדה ועובר בשקט מוחלט - הופך במחנה הפליטים ג'נין, מדי כמה שבועות או חודשים, למיני מלחמה. הפעם זה היה ניסיון מעצר של איש חמאס, בן המחנה, שהתפתח לקרב יריות שבסופו 4 הרוגים פלסטינים. כולם עם פרופיל דומה - גברים, צעירים, חלקם נושאי נשק ובמקרה של אמש - לפחות לפי טענת אנשי המחנה, אחרים נשאו אבנים, לא יותר מזה.
מתיחות ביטחונית בג'נין - סיקור N12:
- 4 פלסטינים נהרגו בחילופי אש בג'נין
- ירי חי ומטענים לעבר כוחות צה"ל בג'נין
- כך פעלו מסתערבי מג"ב בהתקלות עם מחבלים
אז מה יש ב-DNA של מחנה ג'נין שמבדיל אותו מכל שאר הגדה? מדוע כל כניסה לשם מחייבת היערכות אחרת מאשר במחנות פליטים אחרים? ואיך ייתכן שדווקא כאן חמושים יורים לעיתים קרובות על כוחות צה"ל שנכנסים למחנה, בידיעה שזה עלול להוביל למותם?
בעשור האחרון ג'נין עברה מתיחת פנים ועור, קיבלה תפנית דרמטית. מעיר שהייתה מזוהה עם פיגועי התאבדות ולחימה עזה, הפכה ג'נין להיות מקום שקט, כמעט פסטורלי, שמארח רבבות של תיירים ערבים/פלסטינים אזרחי ישראל מדי שבוע. היא הפכה למרכז קניות ובילוי, הכניסה אליה נזרעה בפארקי מים קטנים, בבתי קפה שיקים ובעסקים מזמינים. טורי מכוניות בלתי נגמרות בימי שבת היה ההוכחה הניצחת לכך שמשהו טוב קורה בעיר הזאת. הערבים אזרחי ישראל הותירו בשנים האחרונות 3 מיליארד שקל מדי שנה בשטחים, חלק גדול מהכסף הגיע לג'נין.
היה גם את הביטחון האישי - בניגוד למקומות אחרים, כאן הרשות הפלסטינית והפת"ח חזקים מאוד, מנגנוני הביטחון הפלסטיניים שולטים בעיר ללא עוררין. אם חברון נחשבת למחוז החמאסי והמורד ביותר, הרי שמחוז ג'נין נחשב לנאמן ביותר לרשות הפלסטינית.
אלא שאז הגיעה הקורונה ושינתה את פני העיר המתחדשת. המצב הכלכלי שב להיות קשה, מקומות נסגרו, התיירים בוששו להגיע, האבטלה הרקיעה שחקים. ואם זה מה שקורה בעיר, המצב במחנה הפליטים - אקס-טריטוריה הצמודה לעיר ג'נין - הורע עוד יותר. כאן, במקום הזה, שולטים כוחות אחרים לגמרי. אחוז האבטלה טיפס מעלה, העוני במחנה גדל ורבים מן הצעירים יושבים חסרי מעש וחסרי עתיד. לכך אפשר להוסיף את הכמות הגדולה של כדי הנשק שנמצאים במחנה. על פי חלק מההערכות שאני שמעתי מאנשי המחנה, יש לא פחות מ-5,000 כלי נשק בתוכו. זו כמות אדירה, חסרת תקדים, של רובים.
זה קורה בימים שבהם כל מי שיכול מניח את ידו על נשק - פשוט כדי להיות מוכן ליום סגריר שיגיע בסבירות גבוהה עם ירידתו של אבו מאזן מהבמה. עד שאבו מאזן יעזוב, יש מי שמנצח את הנשק שברשותו כדי לירות על כוחות הצבא שנכנסים למחנה.
יש עוד משהו שמאפיין את מחנה ג'נין - בשטחים הוא הפך לאגדה מאז "חומת מגן" והמארב הקטלני שהציבו חמושים, אנשי המחנה, לכוח צה"ל שפעל שם. כתרים שנקשרו סביב אנשיו והוא כבר מזמן הפך בעיני הפלסטינים לסמל המאבק וההתנגדות. זה אחד המקומות היחידים בגדה שתוכלו למצוא בהם אנשי ג'יהאד איסלאמי במספרים גדולים מאוד (זה נחשב למעוז הגדול ביותר בגדה של הארגון) ולצידם חמאס וכמובן תנזים ופת"ח. בסוף, עם כל הכבוד לארגונים השונים, הזהות המאחדת באמת היא זהותם של אנשיו כבני מחנה ג'נין. הציפייה מהם בשטחים היא להגיב, גם בירי, אל מול כוחות צה"ל כשאלה נכנסים לשם.