הצעת שר הביטחון גנץ להעביר סיוע הומניטרי לעם הלבנוני באמצעות יוניפי"ל לא זכתה, כצפוי, להיענות מהצד הלבנוני, אך עוררה דיון ער בציבור הישראלי. בישראל יש התומכים בכך בשל הערך האנושי ברוח המסורת היהודית, בעוד אחרים מתנגדים בתוקף בטענה כי "עניי עירך קודמים", אין לסייע לאויבים, או בתירוץ המלומד יותר שחיזבאללה ולבנון חד הם, וכל סיוע למדינה הלבנונית בסופו של דבר מחזק את חיזבאללה.
המשבר בלבנון - סיקור N12:
- לבנון קורסת - ונסראללה רק מנצל את זה לטובתו
- הנשק שנתפס בגבול לבנון יועד לפעילות טרור בתוך ישראל
- חיזבאללה עצר שני עיתונאים אירופים בבירות
אני נמצאת במחנה הראשון, המוצא חשיבות למחווה הומניטרית זו ולו בשל הערך המוסרי הגלום בסיוע לתושביה הרעבים והמיואשים של לבנון, אך ברור שלמחווה זו משמעות מצומצמת. מה שחשוב יותר ונדרש כיום מול קריסתה של לבנון הוא עדכון מחדש של המדיניות הישראלית מולה. ישראל נדרשת להסתכלות רחבה יותר על עתידה של לבנון ובחינה לעומק של השפעת השלכות התרסקותה של המדינה הלבנונית על האינטרסים של ישראל מול לבנון ובאזור.
בתוך כך, על ישראל להפסיק להסתכל על האירועים בלבנון רק דרך הפריזמה הצרה של האיום הצבאי מצד חיזבאללה, אלא לבחון גם כיצד ניתן לחזק את הגורמים החיוביים והפרו-מערביים בתוך לבנון. נכון שחיזבאללה הינו כיום הגורם החזק ביותר בלבנון צבאית ופוליטית, אבל לא כל הלבנונים נמנים על תומכי חיזבאללה והמשבר הקשה הפוקד את המדינה אף גרם להעלאת רף הביקורת כלפי הארגון: על מעלליו בתוך לבנון, על חלקו במניעת פיתרון למשבר הפוליטי ובדרדור הכלכלה הלבנונית.
הטענה של גורמים בישראל כי לבנון היא בעצם מדינת חיזבאללה עלולה להפוך לנבואה שמגשימה את עצמה, במיוחד אם בנסיבות קשות עבורו חיזבאללה יחליט בכל זאת להשתלט לחלוטין על לבנון (מה שהוא נמנע מלעשות עד כה) ולממש מוקדם מהמתוכנן את חזונו של נסראללה להפיכתה של לבנון לגרורה נוספת של אירן ולחלק אינטגרלי של הציר השיעי החובק את ישראל.
כבר בראשיתו של המשבר הכלכלי-פוליטי המתמשך בלבנון, נסראללה טען כי על הכלכלה הלבנונית להתנתק מהמערב ועל לבנון להפנות פניה מזרחה ולפתח קשרים עם אירן, עירק וסוריה. הצעתו האחרונה, כי אירן תספק נפט ללבנון, משתלבת באסטרטגיה זו. בלבנון עדיין מסתייגים מקבלת הנפט האירני, אך אירן כבר שיגרה משט של מיכליות נפט לחופי סוריה, בניהולו של חיזבאללה, ומשם קצרה הדרך ללבנון.
הרחיקה לכת בעניין זה החוקרת הלבנונית הגולה חנין ג'דר מה – Washington Institute, אשר טענה לאחרונה שהבעיה של לבנון איננה משבר כלכלי אלא "הכיבוש האירני". נראה כי ציוץ זה מבטא את חלום הבלהות של לבנונים רבים, הינו בבחינת נורת אזהרה לישראל ולקהילה הבינלאומית וקריאה להתגייס לסייע ללבנון כדי למנוע את השתלטותם המוחלטת של חיזבאללה ואירן עליה. כמו כן, ובתרחיש החמור - אף את הפיכתה של המדינה שלגבולנו הצפוני לרפובליקה שיעית אסלאמית נוספת בנוסח טהרן.
נכון שלישראל יש ניסיון רע מהעבר בהתערבות ישירה בענייניהן הפנימיים של שכנותיה, ובמיוחד בלבנון, ואכן רצוי להימנע מכך. מה גם שיכולתה לסייע ישירות מוגבלת עד כדי בלתי אפשרית: לבנון זקוקה לסיוע נרחב של מיליארדי דולרים ובכל מקרה איננה מוכנה לקבל עזרה מישראל.
למרות זאת, על ישראל לגבש מדיניות שיש בה כדי לתמוך בו זמנית בשני אינטרסים מרכזיים, שאינם בהכרח סותרים: האינטרס הביטחוני שבהתמודדות מול האיום מצד חיזבאללה, בצד האינטרס בשכנה יציבה ופרו-מערבית בגבולה הצפוני. לישראל עדיין יש מרחב פעולה לקידום שני אינטרסים אלה במקביל, אם תבחר בכך.
בכל מקרה, רצוי, כי לא נאמץ הפעם את גישת ה"שב ואל תעשה" שאפיינה את המדיניות הישראלית במהלך מלחמת האזרחים עם סוריה, אז הסתפקה ישראל בסיוע מצומצם במסגרת פרויקט "שכנות טובה". במסגרת זאת יכולה ישראל, למשל, להמריץ את שותפותיה במערב, בעיקר ארצות הברית וצרפת, המעורבות במאמצי הסיוע ללבנון, וכן את ידידותיה החדשות במפרץ, לפעול ביתר שאת להגשת סיוע מיידי וייעודי לעם הלבנוני. זאת במקביל למאמץ הישראלי הקבוע להחלשת חיזבאללה הן בפעילותו הצבאית והן במעשה המדיני.
>>> הכותבת היא חוקרת בכירה במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS)