המשימה שלפניי איננה קלה: לנסות ולתאר את רגשותיי כלפי גלי צה"ל, התחנה ששזורה בכל כך הרבה רגעים חשובים בחיי, בלי ליפול למלכודת הקלישאות הנוסטלגיות, בלי להשתמש במילה "אנומליה" ובלי להיגרר לפולמוסי ברדוגו שפורחים מסביבנו כמו חצבים בסתיו.
סגירת גלי צה"ל - סיקור N12:
- גנץ הורה על הוצאת גלי צה"ל ממערכת הביטחון
- הרמטכ"ל אביב כוכבי לשר הביטחון בני גנץ: "לסגור את גלי צה"ל"
אני מאוד אוהב את גלי צה"ל. גם כמי ששידר בה שנים רבות, אבל אפילו יותר כמאזין. התחנה הזאת משדרת חיות ורוח אנרגטית בכל מה שהיא עושה, בלי קשה לצעירותם או לפז"ם הארוך של המגישים והעורכים בה.
במדינה שנאבקת להיות דמוקרטית כמו שלנו, לסגור גוף תקשורת משדר מסמן על כיוון לא טוב. וזה לא שגלי צה"ל חפה מבעיות וקשיי הסתגלות לעולם. רשימת החסרונות שלה ארוכה לא פחות מרשימת ההישגים, אבל אין שום דבר שאי אפשר, בתבונה וברגישות, בעיקר באומץ, לתקן.
יש מעט דברים כמו גלי צה"ל בעולמי, ואני מניח שזה נכון לגבי מאות אלפים כמוני, אם לא יותר. בנוסף, לרגעים הרדיופוניים הבלתי נשכחים, אצלי בזיכרון חרוטים גם ריחות המסדרונות המעופשים, תקליטים ישנים, כמה מהאנשים הכי מופלאים שפגשתי בחיי, ומוזיקה. המון מוזיקה.
הכי קל זה לסגור. זה לא מצריך עבודה קשה וסיזיפית, וזה מאוד סופי. אבל לאנשים כמוני, שגלי צה"ל היא ברירת המחדל בכל עזרי השמיעה, זו מכת גרזן במקום שצריך ניתוח חבישה והחלמה.
לכן, כמו שכבר כתבתי - אני אוהב מאוד את התחנה הזאת, אבל לא בגלל זה אני רוצה לבקש חשיבה מחדש מהדורשים לסגור אותה. ישראל לא יודעת לשמור על נכסי צאן ברזל ולתת כבוד למורשת ולוותק. משהו חסר סבלנות מחייב אותנו תמיד לנוע הלאה, ולפעמים לדרוס דברים יפים בדרך. גלי צה"ל היא (גם במצבה הלא-מוצלח כיום) שורש של פרח יפיפה בתקשורת הישראלית. אז גיזום והסרת ענפים זה בסדר גמור, אך חבל כל כך לעקור הכול מהשורש.
חוץ מזה, הסיסמה היא: גלי צה"ל - כל (או קול...) הזמן. והבטחות שניתנות ברדיו צריך לקיים.