ישראל מתמודדת לאחרונה עם מידע רב על המתרחש בממלכה ההאשמית של ירדן, שכנתינו ממזרח. מצד אחד דווח כי ראש הממשלה, נפתלי בנט, טס לאחרונה לירדן לפגישה עם המלך עבדאללה. האם יש בכך סימן שישנו תהליך של הפשרה במערכת היחסים הדיפלומטית בין שתי המדינות? מצד שני, היו דיווחים על הפשרה ביחסים בין ירדן לעיראק, שמובילה את עמאן לאפשר לעיראקים להשתמש בשטחה להעברה של מוצרי האנרגיה מערבה לים התיכון לצורך ייצוא לאירופה.
 
יתר על כן, התפתחות דרמטית יותר הייתה נכונותה, לכאורה, של ירדן לפתוח את הממלכה לתיירות דתית אירנית. לאירנים זיקה לאתרים דתיים באיזור קראק שבדרום ירדן, כמו מקום קבורתו של ג'עפר בן עלי טאליב, אחיו של עלי, האימאם הראשון על פי המסורת השיעית. בשנת 2012, טהרן הציעה לספק לירדן את כל צרכי האנרגיה שלה למשך 30 שנה תמורת גישה מורחבת לאתרים קדושים אלה. הירדנים דחו את ההצעות האירניות, אך השנה, לפתע, אחד מיועציו של המלך הצהיר כי התיירות האירנית הדתית "תפיח שוב חיים בירדן".

דונלד טראמפ מוחמד בן סלמאן  (צילום: רויטרס, רויטרס_)
השמועות על "דיל" שיעניק לסעודים שליטה בירושלים לא היו נכונות, טראמפ ובן סלמאן | צילום: רויטרס, רויטרס_


 
בשנת 2004, הזהיר המלך עבדאללה מפני "סהר שיעי" חדש מהמפרץ הפרסי ללבנון. היה זה צעד נבון עבור המלך עבדאללה להתרחק מחדירה אירנית-דתית לשטח ירדן. בסוריה, למשל, אירן השתמשה בטכניקה דומה ובנתה את נוכחותה בפרבר דרומי של דמשק סביב קברו של זיינב, אחותו של חוסיין, האימאם השלישי שנהרג בקרב כרבלא. טהרן הציבה את משמרות המהפכה שלה סביב קברה של זיינב, דבר שהוביל לטענות אירניות על הצורך להגן על האתרים הקדושים לשיעים, במטרה לשרת את אג'נדת ההתפשטות שלה. השאלה נותרה: מה גרם לשינוי העמדות הירדניות, והאם הן אכן השתנו?
 
היו מספר גורמים שהשפיעו על השיקולים של ירדן במהלך השנים האחרונות. ראשית, עיני כל הממשלות במזרח התיכון נשואות לוושינגטון, כדי לראות מה יהיה יחסה לאירן ולהסכם הגרעין. לאחר תבוסתו של הנשיא טראמפ בבחירות 2020, היה חשש שארצות הברית תאמץ כעת את הסכם הגרעין עם אירן מ-2015. התקרבות אמריקנית-אירנית תפעיל לחץ על מדינות לשקול מחדש גם הן את יחסיהן עם טהרן. לא ניתן לשלול כי ירדן מבקשת לשקול מחדש את קשריה עם טהרן, תוך כדי פזילה למה שממשל ביידן מצפה ממנה.
 
שנית, נפוצו שמועות כי ירדן עלולה לאבד את משמורתה על האתרים הקדושים המוסלמים בירושלים, במיוחד על מסגד אל-אקצה ולמרות שהמעמד שלה מוגן באופן משפטי בחוזה השלום עם ישראל מ-1994. על פי סעיף 9 לאמנת השלום, ישראל הכירה רשמית ב"תפקידה המיוחד" של ירדן באתרים הקדושים לאיסלאם בירושלים. במהלך מאמצי ממשל טראמפ לקדם את "עסקת המאה", חששו האליטות הירדניות שמעמדם עלול להשתנות וארצות הברית, יחד עם ישראל, יעניקו את התפקיד הזה לסעודיה כחלק מהסכם שלום ישראלי-סעודי. החשש היה מוטעה לחלוטין, אך הדאגה בירדן נמשכה.

נפתלי בנט נפגש בחשאי עם עבדאללה מלך ירדן‎ (עיבוד: פלאש 90)
דיווחים על פגישה ראשונה, בנט והמלך עבדאללה | עיבוד: פלאש 90


 
מה שלא ידוע לעיתים זה שלמרות שלסעודיה יש אינטרס פוליטי-אזורי להבטיח שכל האתרים הקדושים לאיסלאם יהיו מוגנים, הרי שעמדתה העקבית לאורך השנים הינה שמכה היא העיר הקדושה ביותר לאיסלאם ואין לה מתחרות. עמדתה האיתנה לאורך השנים היא התנגדות למאמצים להעניק לערים אחרות מעמד דתי דומה. היה זה אבן תיימיה (1263-1328) שסיפק את הרקע האידיאולוגי לתנועה הווהאבית שהחלה במאה ה-18, ושימשה כבסיס למדינה הסעודית. אבן תיימיה גינה את הערצתם המופרזת של המוסלמים לירושלים וטען כי זהו נוהג שהושאל מהיהדות.
 
על רקע זה, אין זה מפתיע למצוא כי "אוקאז", עיתון סעודי רשמי, פרסם מאמר ב-13 בנובמבר 2020 שכותרתו "היכן ממוקם מסגד אל-אקצה?". הכותב, אוסאמה יאמאני, הציע כי הוא ממוקם באל-ג'האראנה, עיר סעודית בין מכה לטאיף, אך לא בירושלים.

חשוב לציין כי מאמר שכזה לעולם לא יופיע בעיתון סעודי רשמי ללא גיבוי של הממסד הסעודי, גם אם מדובר בסיפור שקשה להוכיח אותו. אם לכאורה לערב הסעודית היה רצון לאחיזה כלשהי בירושלים ולהשתלט על התפקיד שקבלו הירדנים, היא לא הייתה מאפשרת למאמר כזה להתפרסם באחד מעיתוניה הרשמיים. בינתיים, "האחים המוסלמים", משתמשים בסניף הצפוני של התנועה האיסלאמית, הם אלו שמפיצים את השמועות חסרות הבסיס לפיהם ישראל מערערת את יסודות מסגד אל-אקצה. עלילה זו קיימת מאז ימיו של חאג' אמין אל-חוסייני, והיא שימשה אז ומשמשת כעת את החמאס, כדי להסית את האוכלוסייה הערבית הפלסטינית לעסוק באלימות.

משמרות המהפכה באירן נגד ישראל (צילום: רויטרס, חדשות)
הסרת הסנקציות תממן את אירגוני הפרוקסי של אירן, משמרות המהפכה | צילום: רויטרס, חדשות


 
המפה האסטרטגית במזרח התיכון משתנה, באופן דרמטי. מה שדרוש לישראל ולירדן הוא לחזור לאתגר האסטרטגי העיקרי שעומד בפניהם ולא להיות מוסחים מרעשי רקע. ירדן נותרה שותפה אסטרטגית חיונית לישראל כפי שהייתה מאז נחתם חוזה השלום על ידי המלך חוסיין וראש הממשלה רבין. בשנים שלאחר חתימת השלום שתי המדינות דיברו על השותפות האסטרטגית שלהן.
 
אם ארצות הברית תגיע להסכם גרעין חדש עם אירן והסנקציות המערביות שנותרו על המשטר האירני יוסרו, ניתן לצפות כי מימון חדש יועבר לרשת המיליציות הפרו-אירניות היושבות לאורך גבול עיראק-ירדן. וכן, יוזרמו משאבים לחמאס, חיזבאללה ולחות'ים בתימן.

צמיחת המיליציות הפרו-אירניות במזרח התיכון היא תוצאה של ההסכם משנת 2015, כאשר הסכם הגרעין הראשון עם אירן הושג והסנקציות הוסרו. תסריט זה עלול לחזור על עצמו שוב אם ארצות הברית ובעלי בריתה במערב יחושו שהם צריכים לתת לאירן תמריץ לסגירת עסקה להסכם גרעין חדש. נכון, ישנם איומים חדשים על שתי המדינות, אך חשוב לזכור כי ישנן לאחרונה גם הזדמנויות חדשות. זה המקום בו ישראל וירדן צריכות לשתף פעולה יחד במקום להיות מוסחות על ידי גורמים המעוניינים להחליש את היחסים ביניהן ולסכן את יציבות שתי המדינות, דבר שישאיר אותן בסופו של דבר פגיעות יותר.

דורי גולד (צילום: פלאש 90, הדס פרטוש)
ד"ר דורי גולד | צילום: פלאש 90, הדס פרטוש


 
>>> הכותב הוא נשיא המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. כיהן כשגריר ישראל באו"ם וכמנכ"ל משרד החוץ