ד"ר מיכאל שראל וד"ר אשר מאיר כתבו כאן ב-N12 מדוע, לדעתם, הרפורמה בחקלאות כה חשובה. כמי שמכיר את עולם החקלאות ואת התחום הפוליטי, אין טעות גדולה מזאת. אוכיח זאת לא רק בהיבט הכלכלי, אלא גם הערכי, היבט ממנו מתנערים שני הכותבים באופן שיטתי.
בכל מדינה, החקלאות היא אחד מעמודי התווך של החברה. אם במדינות אחרות הבסיס הוא בעיקר כלכלי, הרי שאצלנו יש גם את הפן הערכי-ציוני. ידוע המשפט של טרומפלדור: "היכן שעובר התלם האחרון, שם יעבור הגבול". 75% מהיישובים החקלאיים נמצאים בפריפריה, כאשר ישנם ענפים שלמים, כמו ענף הלול לדוגמה, הנמצא ומבוסס ברובו בגבול הצפון. מאז ראשית הציונות, החקלאים שמרו על גבולותיה בגופם.
אחת הטענות המרכזיות שהעלו שני החוקרים הייתה נושא המלאים, אך גם מלאים אינם פתרון קסם, ולא כל תוצרת ניתן לאחסן ולאגור, כמו גרעינים, לדוגמה, המיובאים לארץ. בפועל, הרפורמה תפגע אנושות בחלקים מהתוצרת החקלאית כגון פירות וירקות, שאותם לא ניתן כלל לאחסן. להיפך; הטלטלות שתעבור התוצרת המיובאת רק תפגע באיכותה. כי מי רוצה לאכול שזיפים ומשמשים שהגיעו לישראל אחרי ש"בילו" שבועות בבטן ספינה בים ושמרו על "טריותם" בעזרת חומרים משמרים, מול התוצרת החקלאית המקומית שנחשבת לטרייה ואיכותית במיוחד?
עוד טוענים שראל ומאיר כי "החקלאות היא בין הענפים שגורמים הכי הרבה נזק לסביבה", טענה אבסורדית לאור זאת שהם קוראים להגביר ייבוא תוצרת חקלאית לישראל. החקלאות היא ענף "ירוק" הרבה יותר מענפי התעופה, התחבורה והתעבורה. התוצרת החקלאית מחו"ל תגיע לישראל דרך ים, במשאיות, במטוסים. האם לשני הכותבים נוח לשכוח את הדלק שמזהם את העולם או הפחמן ויתר החומרים שפולטים המטוסים?
הרפורמה בענף החקלאות - סיקור N12:
- שרי החקלאות והאוצר הציגו מהפכה בענף החקלאות: פתיחת השוק לייבוא
- הרפורמה בחקלאות: הצרכן ירוויח והחקלאים ייפגעו
- החקלאים מפגינים נגד הרפורמה: "משרד האוצר מפחד מרשתות השיווק"
- הרפורמה בחקלאות בפתח: אלו המחירים הצפויים
גם לנושא המים התייחסו שני החוקרים, באומרם כי החקלאות מנצלת משאבי מים רבים מדי, וכביכול פוגעת בזמינותם עבור כלל המשק. בפועל, אין דבר שגוי מכך. חלק החקלאות במים ירד מ-850 מיליון קוב בשנה (לפני 30 שנה), לכ-400 מיליון קוב בלבד של מים שפירים בשנת 2020. עוד משתמשת החקלאות בכ-500 מיליון קוב מים מטוהרים, שאלמלא החקלאות היו מוזרמים לנחלים ולים התיכון. מעבר לפגיעה הביולוגית, הרי שעל פי האמנות השונות, עליהן חתומה מדינת ישראל, צעד זה היה גורר קנסות עתק ופגיעה בשמה הטוב של ישראל כמדינה המזהמת את הסביבה ופוגעת בדגה בים. כמי שהיה הכלכלן הראשי במשרד האוצר, ברור לי שהמשמעויות הכלכליות של מהלך שכזה ידועות לכותבי הטור.
הכותבים לא עוצרים כאן ותוקפים את החקלאות, כאילו היא האשמה במחסור בקרקעות לבנייה. החקלאים? אותם אנשים שהולאמו מהם אלפי דונמים בכל רחבי הארץ לטובת בנייה כבר לפני עשרות שנים, אך בפועל לא נבנתה עליהם ולא דירה אחת? אלה שמאיישים את המרחב הכפרי, שמרבית האנשים לא מעוניינים לגור בו?
מדינת ישראל היא מהצפופות בעולם, ואין מנוס אלא לבנות לגובה. רוב השטחים החקלאיים של מדינת ישראל לא נמצאים בתל אביב, אלא בפריפריה. אם צמד הכלכלנים חושב שלהלביש את מדינת ישראל מחיפה ועד גדרה בשלמת בטון ומלט זה הצעד הנכון – הרי שהם טועים. כך גם בהתייחסות לשוק החלב. תכנון הוא חלק מהותי ובלתי נפרד מהחקלאות, ובייחוד בשוק החלב. מדינות כמו קנדה ונורבגיה - שאין לי ספק שצמד הכלכלנים מעריך אותן כמדינות מתקדמות - גם מנהיגות, ברמת המדינה, תכנון בשוק החלב. מדינות אחרות באירופה ובארצות הברית, מנהיגות תכנון שכזה ברמות מקומיות יותר, בצורה כזאת או אחרת. אין אפשרות לנהל משק חלב מתפקד ללא תכנון.
יש משהו נוסף: שר החקלאות מרבה להשוות בין החקלאות בישראל והחקלאות בהולנד, במיוחד בהתייחס לגידול העגבניות. ההשוואה הזו מציגה לא רק חוסר הבנה וחוסר מקצועיות, אלא גם חוסר אחריות כלפי אזרחי ישראל. מעבר לעובדה שבהולנד שוררים תנאי אקלים קיצוניים והם משקיעים הון עתק בחממות, החקלאים הישראלים בסופו של יום הרבה יותר יעילים כלכלית מההולנדים בגידול עגבניות. החקלאים הישראלים, בניגוד להולנדים, מגדלים עגבנייה פעמיים בשנה על אותו דונם, מגיעים ליבול של כ-25,000 טונות עגבניות לדונם בשנה, וגם מייצרים עגבניות מצוינות שנחשבות לאקולוגיות ביותר בעולם, ומחירן שליש מעגבנייה הולנדית. מעבר לכך, החקלאים ההולנדים אינם נאלצים להתמודד עם גזירות רגולטוריות יומיומיות, העלאת מחיר מים מצד המדינה במפתיע ובניגוד לחוק, עלות עובדים, התמודדות עם פרוטקשן (דמי חסות) ופשיעה חקלאית גואה ועוד.
חשוב לומר: חקלאי ישראל אינם מתנגדים לשינויים ואינם מבקשים נדבות או רחמים. אנחנו בסך הכול דורשים שמדינת ישראל לא תפגע במטה לחמם של אלפי בתי אב ולא תותיר את אזרחי מדינת ישראל ללא ביטחון תזונתי, כאשר המחיר של זה יהיה הרס החקלאות. המחיר לצרכנים לא יירד, ומי שיתעשר מהרפורמה יהיו רשתות השיווק והיבואנים. הקורונה הוכיחה לנו את חשיבות העצמאות התזונתית של מדינה בשעת משבר. לא הייתי רוצה להיות תלוי בחסדי הטורקים שייבאו לנו עגבניות במשבר הדיפלומטי הבא, או להיות במצב כמו בשוק המלט, לדוגמה, שהייבוא הפרוע הרג את התעשייה המקומית והותיר את המשק תלוי בחסדי זרים, שהעלו השבוע את מחיר המלט בכ-15%.
כבר ב-2018 הגשנו לשר האוצר תוכנית מסודרת בנושא מעבר לתמיכה ישירה, מתוכננת ומותאמת, ומעבר מדורג, שיתפרש על פני שנים, ולא כמו אצלנו – כמעט בן לילה. אני קורא לשרי האוצר והחקלאות להתעשת ולהבין כי משמעות הרפורמה היא פגיעה לא רק בחקלאים אלא גם, ובעיקר, באזרחי ישראל ובביטחון התזונתי שלהם.
>>> הכותב הוא מנכ"ל התאחדות חקלאי ישראל, ארגון הגג של הגופים החקלאיים בישראל