הנשיא רוחאני ואנשיו הציגו תנאים מופרזים, אך שאפו להסכים על חזרה להסכם שכרתו עם הנשיא אובמה ב-2015. עכשיו המצב השתנה. לא בכדי האשים רוחאני בהופעת הפרידה שלו את חסידי הקו הנוקשה כי הכשילו אותו במזיד. כעת הם מנסחים תכנית פעולה חדשה שאלה עיקריה:
- לא יחודש המשא-ומתן במתכונת הקודמת. לאמור: לא מתמקחים יותר כיצד יעירו לחיים את סעיפי ההסכם הישן.
- יש לגבש סדר יום חדש לגמרי לדיונים. לאמור: על ארצות הברית להשלים עם החריגות המסיביות שביצעה אירן בפיתוח ובהעשרה.
- הבסיס לסדר היום החדש יהיה החוק שעבר במג'לס (הפרלמנט) ומחייב את שלטונות אירן לדהור בכל התנופה ליכולת גרעינית.
- ניהול המגעים יופקע מידי משרד החוץ (המתון לכאורה) ויופקד בידי "המועצה העליונה לביטחון לאומי"(שבראשה בינתיים האדמירל שמחאני, ממתנגדי ההסכם). המינויים הראשונים של ראיסי, אגב, כולם של מתנגדי ההסכם.
לדעתו של עומר כרמי, שעסק בתחום זה ב'מכון וושינגטון', האירנים מציבים דרישות שביידן לא יוכל לקבל וזאת בעקבות נאומו של חמינאי ב-29 ביולי, שבו הדגיש כי אין לתת אמון בארצות הברית והכריז כי המשא ומתן - דינו להיכשל. הוא מזהיר מפני העמדת פנים של הסרת סנקציות ותובע להתמקד בשיקום כלכלי 'אינו מותנה בזרימת כסף מהמערב'.
שליחו של "המנהיג העליון" לסוכנות האטום הבין-לאומית, כאזם גריבאבאדי, הבהיר במה מדובר:
- אירן דוחה בתוקף את דרישת האמריקנים לדון גם בהתנהלותה האזורית.
- אירן דוחה את התעקשות ביידן להשאיר על מקומן סנקציות רבות -500 במספר- שאינן נוגעות לגרעין ומבקשת התחייבות ששום סנקציה לא תחודש.
- אירן דוחה את הלחץ האמריקני להטיל מגבלות בתחום הגרעין שלא נזכרו בהסכם המקורי.
- אירן עומדת על כך שלפני חידוש ההסכם תעמוד לרשותה ארכת זמן נכבדה כדי לוודא שהסנקציות אכן הוסרו בפועל.
- אירן רוצה ערובות להסרת אמברגו הנשק שהוטל עליה.
את כל זה מלווה אירן בתקיפת ספינות, ירי מלבנון, מצור על העיר דרעא וסביבתה סמוך לגבול ישראל, גיבוי המתקפה של החות'ים בתימן וחיבוק חם של חמאס.
על ישראל להבין שייתכן מאוד שהסכם הגרעין יושלך לפח ואירן תשעט במלוא המרץ אל הסף הגרעיני. המשמעות ברורה.