בסרטי הטבע המופלאים של נשיונל ג'יאוגרפיק רואים לעיתים את מאבקו של האריה הזקן והמנוסה בניסיון למנוע מאריות צעירים להיכנס לטריטוריה ולהשתלט על נכסיה. פעם אחר פעם הם נעמדים מולו, מפגינים את יכולותיהם, שואגים את שאגותיהם וברגע האמת נסוגים לאחור כחוששים מאכזריותו שאינה יודעת גבולות.

במקרים היחידים בהם מצליח אריה צעיר להכריע את השליט הוותיק, הוא יהיה תמיד אכזרי ממנו, זריז יותר ונחוש לכבוש את הטריטוריה ולשלוט בה. האריות הפוליטיים שעומדים כעת מול נתניהו קרובים מאי פעם לתפוס את מקומו. עם זאת, גם הפעם, כמו בעבר, לא יספיקו קריצות עיניים בלבד.

בקרב האכזרי המתפתח בין זקן האריות נתניהו לבין עדר האריות והלביאות שמולו, נראה שיש אחד שטרם החליט אם הוא אריה טורף או איילה נטרפת. זהו נפתלי בנט. מסיבות העיתונאים אמש הציגו שני מנהיגים חסרי ביטחון באופן כמעט מקומם. נתניהו, שאינו בטוח ביכולתו להקים ממשלה, ובנט שאינו בטוח שהוא רוצה להקים ממשלה.

האריה הזקן

נתניהו נקלע לפינה פוליטית לוחצת שאינה מוכרת לו. יכולת התמרון שלו נמוכה ביותר, אין קלפים באמתחתו ואין שפנים בכיסיו. הוא תולה את יהבו בהסכמתו של בנט לתמוך בשינוי שיטת הבחירות, כך שתתאים לצרכיו. גם בנט נקלע לפינה פוליטית שכלל לא רצה בה. היא מאפשרת לו להיות ראש ממשלה כשהוא תלוי בלא אחר מאשר מנסור עבאס, נציג התנועה האיסלאמית ומי שבעבר הזדהה עם גורמי טרור.

נתניהו נקלע לפינה פוליטית לוחצת שאינה מוכרת לו. יכולת התמרון שלו נמוכה ביותר, אין קלפים באמתחתו ואין שפנים בכיסיו. הוא תולה את יהבו בהסכמתו של בנט לתמוך בשינוי שיטת הבחירות, כך שתתאים לצרכיו. גם בנט נקלע לפינה פוליטית שכלל לא רצה בה. היא מאפשרת לו להיות ראש ממשלה כשהוא תלוי בלא אחר מאשר מנסור עבאס, נציג התנועה האיסלאמית ומי שבעבר הזדהה עם גורמי טרור.

בקרב הפוליטי המרתק שמתנהל בין השניים ניכר הבדל מטריד: בעידן שבו יש לתדמיות ולתקשורת ההמונים תפקיד מרכזי בעיצוב המציאות הפוליטית, מצליח נתניהו לשלוט כמעט באופן מוחלט בזירת העברת המסרים. הוא יוזם שינוי בשיטת הבחירות, תוקף באכזריות את נפתלי בנט, שולח את בריוניו לאיים על משפחתו של אלקין ומשגר איומי זוועות כלפי גדעון סער.

מנגד, מנהיגי גוש השינוי וגם בנט עצמו נשמרים מאוד בכבודו של נתניהו. הם אינם חושפים את חולשותיו ואינם מציבים לו קווים אדומים בקרב התודעתי ההולך ומקצין.

הוא אינו נאלץ להתמודד עם מתקפות על התנהלותו הבוגדנית כלפי שותפיו, אף אחד מראשי הגוש לא מייחס לו את האנרכיה המשתוללת ברחובות והאלימות היומיומית הקשה ברחובות יפו וירושלים, את פשיטת הרגל המבישה של כוחות השיטור הלאומי. אף אחד גם לא מטיל עליו את האחריות לאזלת היד וההזנחה של נכי צה"ל, הנחשפים כמי שהוכו ונזרקו בתקופתו כראש ממשלה לגורלם המר.

במצוקתו הגדולה שכח האריה הזקן נתניהו שיש דברים שלא אומרים, בטח לא מנהיגים מנוסים כמותו. אני לא מדבר על כינויי הגנאי לנפתלי בנט או הצגתו כשמאלן קיצוני המסוכן למדינה. אני לא מדבר גם על האבחון הפסיכולוגי החובבני המייחס לבנט אובססיה קיצונית או תאוות שררה בלתי נשלטת. כל אלו שייכים לז'אנר השנאה המילולי המוכר והמאוס של נתניהו ליריביו.

דווקא השליפה הבלתי מתוכננת, זו שתיזכר מהנאום כולו כגולת הכותרת של דבריו, היא זו שאסור היה לו לומר. מי שהפך את בלפור למבצרו הפוליטי, האישי והמשפחתי, המזוהה כסמל לשנות שלטונו הרבות, הציע לראשונה להכניס למעון המבוצר אדם אחר ומשפחה אחרת. בכך, העביר באופן ברור את המסר לפיו הוא בדרכו החוצה מהמקום שהפך לסמל השליטה הכוחנית והבריונית שלו ושל משפחתו.

נתניהו ובנט בכנסת (צילום: פלאש/90 )
נקלעו לפינה פוליטית שלא רצו בה, נתניהו ובנט | צילום: פלאש/90

נכון, זה נאמר כדאחקה המבטאת את הבוז והזלזול של נתניהו למי שמעז לחשוב על האפשרות, הנתפסת בעיניו כבדיונית בואכה בלתי חוקית, שמא ראוי אדם אחר להיכנס בין כתליו של מעון השרד הממלכתי. באופן בלתי מודע, נתניהו ביטא דווקא את האקט המאיים ביותר מכל על יושבי הבית: הרגע בו יעמיסו הסבלים המיוזעים את הקרטונים מדיפי הריח הדחוס של נייר ודבק, והמשפחה תיאלץ לנדוד לגלות קיסריה הרחוקה.

ציבור תומכיו הנאמן של נתניהו ראה לראשונה את מנהיג הוותיק מבין שהולך מתקרב הרגע בו ייאלץ להכניס למקדש המשפחתי דווקא את נפתלי בנט, מי שברבות השנים הפך לשנוא נפשה של המשפחה, מושא ללעג צורב ואכזרי כפי שרק יושבי הבית הזה יודעים להפיק כלפי יריבים פוליטיים ובני משפחתם.

מפתיע מאוד שבנו של ההיסטוריון המוערך לא זוכר שהצהרת בלפור, שנחתמה ב-1917 וביטאה לראשונה את נכונות הממשל הבריטי להכיר בבית לאומי לעם היהודי, היוותה את הטריגר לסיומו של המנדט הבריטי והקמת המדינה היהודית. הצהרת בלפור של נתניהו מאמש והזמנתו של נפתלי בנט לעשות שבת במעונה של המשפחה, עשויה להיות הטריגר המבשר את החלפת ההגמוניה השלטת בהנהגה חדשה.

רונן צור (צילום: רמי זרנגר)
רונן צור | צילום: רמי זרנגר

אז מי יטרוף ומי ייטרף, והאם יספיקו קריצות עיניים בלבד מול האריה הזקן והאכזרי? כל זאת בפרק הבא.