אם אכן תקום ממשלת שינוי בהובלת בנט ולפיד, תהיה זו ממשלה חריגה בנוף, שעשויה להוציא אותנו מהפלונטר הפוליטי שאנחנו תקועים בו כבר יותר משנתיים.
קשה לחשוב על ממשלה יותר בעייתית מזו הנוכחית. לא רק שמדובר בממשלת מעבר, על כל הכשלים הכרוכים בה - כמו חוסר היכולת להוביל רפורמות דרמטיות וארוכות טווח, והקושי לבצע מינויי בכירים. זו גם ממשלה מסוכסכת ולא מתפקדת, מבחינת המנגנון הפריטטי וזכות הווטו ההדדית שפשוט תוקעים כל יכולת לקדם תהליכים לטובתנו, האזרחים.
נכון, גם הממשלה החדשה צפויה להיות פריטטית ומגוונת - אך לפחות יש לה פוטנציאל שרידות.
סיעת שלטון קטנה אומנם איננה תופעה רצויה, אך זה בוודאי מצב לגיטימי מבחינה חוקתית ודמוקרטית, כל עוד הממשלה זוכה לאמון הכנסת. מצב זה מאפיין מספר הולך וגדל של דמוקרטיות, שכמו ישראל - סובלות מפיצול פוליטי ניכר. בבלגיה, ראש הממשלה הנוכחי דה-קרו מכהן מטעם המפלגה הליברלית הפלמית, למרות שמפלגתו קיבלה בבחירות האחרונות רק 12 מתוך 150 המושבים בפרלמנט. בלטביה, ראש הממשלה קארינש מכהן מטעם רשימת אחדות חדשה, שבבחירות האחרונות קיבלה רק 8 מתוך 100 המושבים - הקטנה ביותר בפרלמנט.
קשה לחזות כיצד תתנהל קואליציית השינוי. הרי היא תתנהל כממשלת מיעוט, בעלת פער אידיאולוגי עצום בין המפלגות החברות בה. ממשלות מיעוט, כמו גם ממשלות כל כך רחבות והטרוגניות, נוטות להיות פחות יציבות לעומת ממשלות אחרות. בנוסף, סיעת שלטון קטנה מתקשה לנווט את הממשלה, להתוות מדיניות סדורה וליישמה. למעשה, היא גם לא תתיימר לעשות זאת, ולכן, ככל הנראה יוסכם מראש להשאיר את "השאלות הקשות" בצד, לפחות לשנתיים הראשונות.
לממשלה כל כך הטרוגנית יש גם פוטנציאל להחזיר למערכת הפוליטית בישראל את עיקרון ההסדריות, שמשמעותו שיתוף פעולה ולונטרי בשלטון בין מפלגות המייצגות ציבורים שונים. הפוטנציאל הזה היה מוגבל מלכתחילה בממשלת נתניהו-גנץ, בשל חוסר האמון הקיצוני בין הצדדים וגם בגלל ענייניו המשפטיים של נתניהו.
כדאי להזכיר בהקשר זה את שווייץ, מאבות הטיפוס של הדמוקרטיה ההסדרית, שגם בה מושלת כיום ממשלה הטרוגנית הכוללת את מפלגת העם הימנית-קיצונית (ראש הממשלה הנוכחי הוא מטעמה), מפלגות מרכז והמפלגה הסוציאל-דמוקרטית. וראו זה פלא - זה עובד, למרות שהממשלה מורכבת ממפלגות שונות ואף יריבות.
ההנחה השגויה על ממשלות מיעוט
ובאשר לממשלות מיעוט - הן נפוצות בדמוקרטיות אחרות: כשליש מהממשלות שקמו בדמקורטיות אירופיות, בין השנים 2020-1945, היו ממשלות מיעוט. בכמה דמוקרטיות, רוב הממשלות שקמו לאורך השנים היו ממשלות מיעוט, ובהן דנמרק, ספרד, שוודיה ונורבגיה. בנוסף להן, כיום שולטות ממשלות מיעוט גם בפורטוגל, קנדה, סלובניה וצ'כיה.
ממשלות מיעוט נחשבות פחות יציבות מממשלות רוב חד-מפלגתיות (כמו בבריטניה), אבל הן לא בהכרח פחות יציבות מ"קואליציות עודפות" - הדגם המקובל בישראל, הכולל מפלגות רבות מעבר למספר הנחוץ לטובת השגת רוב בפרלמנט. בנוסף, הן עשויות לשפר את ייצוגם של מיעוטים, אם מפלגות המיעוט יתמכו בממשלה מבחוץ - כפי שקרה בחלק מכהונתה של ממשלת רבין בשנות ה-90 (שנחשבת כאחת הממשלות הטובות ביותר לציבור הערבי), וכפי שצפוי לקרות עם רע"ם.
אם תקום ממשלת שינוי, היא תהיה לגיטימית כמו כל ממשלה אחרת. התנהלות השותפות הקואליציוניות, ענווה, צניעות ובעיקר אחריות ציבורית - הן שיכריעו את אריכות ימיה, אופייה ויציבותה. המשבר הנוכחי עניינו יותר אישי מאשר אידיאולוגי. אם תחזיק ממשלת השינוי, זה לא יהיה בזכות הסכמה אידיאולוגית כלשהי, אלא בזכות האישים שינווטו אותה. בפוליטיקה אישית, יחסים לא פחות חשובים מהסכמות אידיאולוגיות.
>>> ד"ר שפירא הוא ראש התוכנית לרפורמות פוליטיות במכון הישראלי לדמוקרטיה; פרופ' רהט הוא עמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה