הלקח של נתניהו: החיים כסופרמרקט

אני לא זוכר בפוליטיקה מפגן כזה של נדיבות כמו הוויתור יוצא הדופן לנפתלי בנט. יש כאן גילוי נדיר של אחדות גורל ומטרה, ואני מדבר בעיקר על יאיר לפיד אך גם על גנץ, סער, ליברמן, מיכאלי והורוביץ.

הדבר הנוסף זה המושג שנתניהו נוקט בו: ממשלת שמאל מסוכנת. זוהי ממשלה עם המינון השמאלי הנמוך ביותר מכל הממשלות שהליכוד הקים, שנתניהו הקים ושהוא מוכן להקים גם עכשיו. המרכיב השמאלי היחיד בממשלה הזו זה העבודה ומרצ, יחד 13 מנדטים.

האם לפיד הוא איש שמאל? די אם נזכיר שכנס היסוד של "יש עתיד" היה באריאל, וכדאי לחזור ולציין את "השמאלנות" של נפתלי בנט, גדעון סער ואביגדור ליברמן.

עוד הערה אחת: נתניהו דיבר בנאומו על חיילי צה"ל וההגנה עליהם, אך נזכיר שבימים אלה אנחנו שומעים את העדויות של מנכ"ל וואלה לשעבר אילן ישועה על מה שהתרחש באתר, שהם נתבקשו להוריד ידיעות המיטיבות עם משפחות שכולות.

באשר לקריאת ה"הצילו" של נתניהו - הוא פנה לסער "בוא הביתה", לבנט הוא הציע להיות ראשון ברוטציה, אך הוא הגיע למצב שבו איש לא מאמין לו כי מילה היא לא מילה, הבטחה היא לא הבטחה וסיכום הוא לא סיכום. בני גנץ יכול לספר לנו על כך היטב. שוב מוכח שאדם אמור להיות אחראי לתוצאה הטבעית של מעשיו.

אסיים עם מה שאמר פעם הוגה דעות, אחד ממקורביו של נתניהו ומנבגדיו: "החיים הם כמו סופרמרקט – בסוף כולם מגיעים לקופה".