לא באמת היינו צריכים תזכורת לכך שהר הבית הוא המקום הכי נפיץ במזרח התיכון, אולי אפילו בעולם, אבל בכל זאת קיבלנו אחת כזאת, באירועים שהתחילו את כל מבצע "שומר החומות".
המקום הזה הופך, לנגד עינינו, למוקד הסכסוך, והחשיבות הדתית שלו קצת מפנה מקום לטובת חשיבות לאומית. ראינו את זה כמובן בצד הפלסטיני, שם "אל חראם א-שריף" ("המקום המכובד") הפך למחסן של אבנים ונשק קר, ואחר כך זה שימש זירה למריבות פנימיות ואלימות. איך זה מסתדר עם הקדושה של המקום? לא ברור לי, אבל בשבילי חשוב יותר מה קורה בצד שלנו. המוטיבציה ההתארגנות לעלייה להר קשורות, כמדומני, בעיקר להפגנת נוכחות. אם לא ריבונות, לפחות שתהיה לנו שם נראות.
העולם ההלכתי עדיין אוסר ברובו עלייה להר, אבל זה משתנה: עוד ועוד רבנים מתירים ואפילו מעודדים את העלייה, וכבר לא מדובר בבודדים. באופן אישי, אני נמנע מלעלות להר הבית - התעלות הנפש שאני חווה בכל פעם שאני מתפלל בכותל מספיקה לי בהחלט, אבל אני מבין את אלו שחושבים ופועלים אחרת, בטח כאשר בצד השני ניצבת התנועה הלאומית הפלסטינית.
למרות שהעמדה ההלכתית ידועה, ובקרב החרדים ההתנגדות לעלייה היא גורפת, בכל זאת הופתעתי לשמוע את הקריאה של יו"ר יהדות התורה, הרב משה גפני, שפנה לראש הממשלה בבקשה להשאיר את הר הבית סגור לעליית יהודים. הרב גפני לא מזהיר מפני מצב ביטחוני או עימותים עם הפלסטינים, אלא נשאר בסיבות הדתיות ובאיסור המסורתי. אני מניח שבחמאס קראו את הידיעה הזו ולא ממש התעסקו בדקויות ההלכתיות, ופשוט היו מרוצים: הנה - יהודים דתיים, אולי הכי דתיים, שמוותרים בקרב הלאומי הגדול ביותר של דורנו. עבור מי שחושב (בצדק או שלא בצדק) שהסכסוך כולו יוכרע בהר הבית, העובדה שראשי היהדות החרדית וגדולי שונאי ישראל נמצאים באותו מתרס (ולא מאותן סיבות או השקפות, חלילה), היא מאוד משמעותית.
אז מדוע היה דחוף לגפני לפנות דווקא עכשיו לנתניהו? ובעצם, מדוע דחוף לגפני לדאוג לאיסור כללי על כל יהודי? הרי אף אחד לא מכריח אותו לעלות לשום מקום. או שיהדות התורה והעולם החרדי חוששים שהמגמה בציבור הדתי-לאומי של עלייה להר תגיע גם אליהם, או שהם מנסים לכופף ידיים במאבק דתי-יהודי פנימי. בכל מקרה, האינטרס הלאומי הישראלי, והצד שלנו בסכסוך מול הפלסטינים, נשארים בעדיפות נמוכה, אם בכלל.
אני לא נכנס לוויכוח הדתי-הלכתי, ובטח שלא מתכוון לדרוש מגפני וחבריו לשנות את עמדתם בסוגיה כל כך רגישה ומהותית, אבל מן הראוי שפעם אחת הם יחשבו על המשמעות הרחבה יותר של הדברים. דווקא בשנה שבה ראינו חיבור הולך וגדל בין החברה החרדית למדינת הלאום הישראלית, בקריאה הפומבית לסגור את שערי הר הבית ליהודים דווקא בימים אלה של תום מלחמה קשה עם החמאס, יש בזה משהו צורם, מאכזב ומכעיס.