הבחירות החמישיות בדרך. הן הרי תתקיימנה במוקדם או במאוחר. אחד המונחים השגורים שהסתובבו בסבבים הקודמים ונשכחו הפעם הוא המונח: "חיבורים". איחוד, מיזוג או בלוק טכני בין מפלגות המקיימות ביניהן קירבה רעיונית. המקרה היחיד בסבב הנוכחי הוא הבלוק הטקטי, אפילו לא טכני, בין סמוטריץ', בן-גביר ואבי מעוז. אם ניתן לדבר בבחירות הבאות על חיבור טבעי, מתחייב, מתבקש - הרי הוא החיבור בין רע"מ של מנסור עבאס לבין יהדות התורה. אתם יכולים לצחוק עד מחר - אבל את עבאס מצד אחד ואת הרב קנייבסקי מצד שני זה לא אמור להצחיק. גם לא את האדמו"ר מגור.

מפלגת רע"מ היא יוצאת חלציים של הפלג הדרומי של התנועה האסלאמית. כאשר היא התמודדה לכנסת באחת המערכות יחד עם מפלגת תע"ל ונקראה רע"מ-תע"ל - יובל סמו הבריק בתכנית "ארץ נהדרת" וכינה אותה בשיבוש לשוני משעשע: טעם רעל.

הליכוד, המתחנן להשתמש עכשיו ברע"מ כקרש הצלה, ביקש לפסול אותה בשנת 2006. אגב, כבר אז נשמעו בה קולות הקוראים להשתלבות בשלטון ובעיקר במשאביו. היא אנטי ציונית, שמרנית, מתנגדת בתוקף להפרדת דת ממדינה. היא תומכת בטיפולי המרה, סולדת ממצעדי גאווה, לא סולדת מהדרת נשים. כמוה כיהדות התורה, שואפת למדינת הלכה, במקרה שלה הלכה אסלאמית. גם היא כופרת בסמכות בתי-המשפט, "ערכאות של גויים" בלשון החרדים הקנאים. מצביעיה, כמו לא מעט חרדים, לא כולם כמובן, אינם מכירים ביום העצמאות כיום חג, כיום ששון, אלא יום אסון.

 יו״ר רע״מ מנסור עבאס  (צילום: החדשות 12)
זכותו להחליט כפי שיחליט. מנסור עבאס | צילום: החדשות 12

האדמו"ר מגור, יעקב אריה אלתר, מתנגד להתיישבות בשטחים שמעבר לקווי 67. הוא אוסר על מאמיניו להתנחל בהם. נו, גם על סוגיה זו עבאס לא ילך איתו לרב או לקאדי. הרב קנייבסקי אומר שהוא מעדיף את הערבים על פני המרכז-השמאל הציוני. ניכרים דברי אמת. התנועה האסלאמית, רע"מ ועבאס אינם מכירים בישראל כמדינה יהודית - אך הם בהחלט מוכנים להכיר בקהילה יהודית החיה בישראל. יותר מזה קנייבסקי לא צריך.

בואו נניח לרגע להתחכמויות מצד אחד ולחישובי קואליציה מצד שני. בואו נרד רגע אל יסודות קיומנו הלאומי כאן, אל אמיתת האמיתות: מדינת ישראל הוקמה כדי לממש תקומה לאומית ולא תקומה דתית. תקומה לאומית כמדינה יהודית ודמוקרטית, מדינה כזו לא יכולה להתקיים על כל שטחי ארץ ישראל. את זה מסרבים ללמוד, או מתעקשים להשכיח, ימנים קיצוניים, מתנחלים וחרד"לים.

שילוב מפלגות ערביות בשלטון, במשרדי הממשלה, יהיה אירוע פוליטי מבורך ביותר, מכונן, מפעים לב. אין מלים לתאר את חשיבותו המיידית ואת משמעותו העתידית. זכותו של מנסור עבאס להחליט כפי שיחליט: להצטרף לגוש ההמשך, לגוש השינוי, או לאף צד. אם יצטרף לגוש הליכוד-חרדים, הוא יצור בעיה לליכוד, לא לעצמו: זו תהיה הממשלה הראשונה בתולדות ישראל, ששליש או שרבע מחבריה בערך אינם ציוניים.