"אין לי ארץ אחרת", שרה קורין אלאל. "גם אם אדמתי בוערת". היא עצמה לא ידעה אז עוד איך תבער האדמה, גם אנחנו לא. הבוקר (חמישי) קיימנו כנס בהשתתפות ראשי רשויות יהודים וערבים - כולנו אזרחי מדינת ישראל וכולנו חיים כאן יחד: לומדים באותן אוניברסיטאות, מטיילים באותם המעיינות, מנגבים יחד את אותו החומוס, נהנים מאותם הסכמי שלום וחוטפים את אותם טילים מעזה.
נראה בימים האחרונים שהיחד שלנו נעלם, שאיבדנו שליטה. חבורות קיצוניות המונעות על ידי רוע, הרס ושנאה מאיימות להחריב את מה שבנינו פה בעבודה קשה במשך שנים. עכשיו זה צו 8 של ראשי הרשויות. אנחנו, המנהיגים של השטח, חייבים לדבר. לא נשתוק ולא נוותר, עלינו להזכיר לה, לארץ שלנו, שאנחנו בני אדם ולא חיות.
זה הזמן שלנו להיות נחרצים במסרים שלנו לתושבים - אנחנו, יהודים וערבים, מסרבים להיות אויבים. יהיה עוד זמן לחשבון נפש, אך עכשיו זו השעה למעשים. ממשלת ישראל צריכה לנהוג ביד ברזל, בכל הכוח ובכל האמצעים העומדים לרשותה, נגד מי שמבקש להפר את ערכי היסוד שלנו, לקחת את החוק לידיים ולפגוע בחפים מפשע.
כמנהיגי ציבור, יש לנו את היכולת להשפיע ולהוריד את גובה הלהבות. אני קורא לכולנו להתגייס למשימה החשובה.
בשעה זו עלינו לחזק את צבא ההגנה לישראל שמגן על כולנו, יהודים וערבים כאחד, בניסיון להשיב את השקט. מי ייתן והימים הקשים הללו יהיו מאחורינו. בזמן שהמלחמה נמשכת מול עזה, אני מציע לנו שנשאל עוד שאלה אחת חשובה. עלינו לשאול את עצמנו לא רק איך מסיימים את המלחמה, אלא איך אנחנו חוזרים לחיות יחד ביום שאחרי.
>>> הכותב הוא יו"ר מרכז השלטון המקומי