כשהתברר ששני האירועים הדרמטיים - פתיחת שלב ההוכחות במשפט נתניהו ומצעד ההמלצות לנשיא - יתרחשו באותה עת, היו שהגדירו זאת כ"הצגה כפולה", מונח הלקוח מעולם הכדורגל. בפועל, זו הייתה הצגה כפולה ומכופלת. לדעתי, במובנים מסוימים, גם קצת מיותרת: 'במגרש המרכזי' שמענו את התובעת ליאת בן ארי בבעיטת הפתיחה "מחדשת" לנו שכולם שווים בפני החוק. וואלה? אחרי שכבר היה לנו נשיא בכלא, ראש ממשלה מאחורי סורג ובריח ואפילו רב ראשי שהכיר מקרוב את נפלאות הקנטינה, לא כל כך הבנתי את נחיצות הנאום, על 51 סעיפיו, שממש לא חידש דבר.
גם נאום "הקונטרה" של נתניהו היה לטעמי מיותר. אם "תפרו" לך תיקים, הרי שבית המשפט יתיר אותם ויוציא אותך זכאי. אם אתה כה מאמין בצדקתך, מדוע אתה עושה הכול כדי למרוח, שלא לומר לדחות את המשפט? במקום ארבעה ימי דיונים בשבוע, ביקשת להוריד את הקצב רק לשניים. ובל נזכיר את אופציית הנשיאות-חסינות שבאורח פלא עדיין מרחפת. אם אתה, נתניהו, אינך מאמין לשופטים בירושלים, כדאי שנדע. בכל זאת, אתה ראש הממשלה. ואנחנו? סתם נתינים שפה ושם נתונים לחסדי השופטים.
בעוד אילן ישועה נותן את הסולו שלו, הגיע איתות כמה בלוקים מימק"א. הנשיא, כך מדווחים, נותן חתיכת הצגה. לנציגי הליכוד הוא אומר: "ייתכן שיהיו שיקולים נוספים, בהם שיקולים ערכיים שאיני יודע אם לנשיא יש סמכות לשקול אותם...". לנציגי יש עתיד אמר, עוד בטרם שמע את המלצת יתר המפלגות: "אני לא רואה דרך שבה אפשר להקים ממשלה". אחר כך הפך למומחה במדעי המדינה - פעם כשנתן את האבחנה לפיה "אחרי ארבע מערכות בחירות, הדמוקרטיה מיצתה את עצמה", ופעם כשהסביר שיותר אנשים הצביעו "נגד" נתניהו מאשר בעדו.
התלמיד אוחנה תיקן את הנשיא ובצדק באומרו שכאן משלשלים פתק "בעד". אגב, לאחר שריבלין הפסיד לשמעון פרס במרוץ לנשיאות, הוא קיבל 37 קולות בעד ואילו פרס זכה ב-58. גם בהצבעה לנשיאות לא נרשמו קולות "נגד" מהסיבה הפרוזאית ש...פשוט אין פתקים כאלה. אולי הגיעה העת לוותר על ההצגה הזאת ועל מרחב "שיקול הדעת" של הנשיא. כשבחרו בפרופסור קציר לנשיאות, או כשהציעו את התפקיד לאלברט איינשטיין, לא בדקו אם הם יודעים לספור עד 120. בעידן הבינה המלאכותית, שהמחשב יעניק את המנדט למי שיש את מרב הממליצים. על הקטע המלאכותי, ספק ממלכתי, אפשר לוותר.
"מי שרוצה להיות מנהיג, לא נימנע"
ההצגה הגדולה באמת הייתה מאוחר יותר באותו יום. מעין המשך למחזה All My Sons של ארתור מילר. "הבנים" ליברמן, סער ובנט, שגדלו בלשכותיו של נתניהו, גנבו אחד לשני את ההצגה: ליברמן הבטיח לתמוך במפלגה הגדולה ביותר ב"גוש השינוי" - וכך עשה. בנט, שפלירטט בין נתניהו לבין לפיד, תמך בעצמו. ולאיזה בן "לא נשאר"? לסער, שהחליט לא להמליץ על איש מכל ה-120.
ההחלטה שלא להחליט הזכירה לי את נתניהו מ-2003: הנשיא בוש פרסם אז את תוכנית מפת הדרכים: פתרון הסכסוך במזרח התיכון על ידי הכרה פלסטינית בישראל והפסקת הטרור, הכרה ישראלית בזכות הפלסטינים למדינה דמוקרטית, הקפאת בנייה בהתנחלויות ועוד. ראש הממשלה שרון העלה את התוכנית בישיבת הממשלה ושר האוצר בנימין נתניהו החליט להימנע. באותה עת, חשבתי שנתניהו, שהיה מתואם עם השרים סילבן שלום ולימור לבנת, פעל, פוליטית, נכון.
דקות אחדות אחרי ההצבעה (שאושרה בממשלה), נתניהו נכנס זועף לרכב ואמר לי: "מי שרוצה להיות מנהיג, אסור לו להימנע". מאז איני זוכר את נתניהו נמנע בשום הצבעה. גדעון סער? ייתכן שהיו לו שיקולים פוליטיים מורכבים בגינם בחר שלא לתמוך באיש מ"גוש השינוי-שפוי-ריפוי-לא ביבי". סער שהבטיח "רק לא ביבי" לא מימש את הבטחתו זו במסגרת ההזדמנות שניתנה לו במצעד המנדטים. תקלה מופלאה שעוד ניסה לשווא לתקנה מיד אחר כך כשפנה שוב לנשיא בסוג של מקצה שיפורים.
מכל השלושה, ההתנהגות התמוהה ביותר היא של הבן הצעיר שבחבורה, נפתלי בנט. מילא המלצת על עצמך ולא על לפיד. אפשר להבין. אם אומנם דחית את ההצעה הנדיבה שהגיש לך יאיר לפיד - לרבות ראש ממשלה ראשון ברוטציה וכו', מן הראוי שתסביר זאת ל-273,836 בוחריך וליתר "הגוש" שלכאורה היה מוכן לעמוד מאחוריך. כולם, כולל לפיד, כבר דיברו, נימקו והסביר. רק אתה ממשיך להתחפר. האם אתה פוחד? האם אתה מעדיף לחבור לממשלת ימין מלא מלא או שלדעתך כדאי שנתניהו ינסה קודם להרכיב את הממשלה. היה וייכשל - הקמת ממשלת שינוי תהיה "מהמוצדקות" שבנסיבות הקיימות.
בנט, צא לעם ותסביר מה אתה באמת רוצה, אחרת עוד יעשו סאטירה שגורסת שאתה מעדיף בחירות חמישיות כדי להוכיח שאתה לא ילד כאפות... טוב נו. סתם דמיינתי.