אם לא תהיינה הפתעות חדשות ומרעישות, ביום ראשון יסיים בנימין נתניהו 12 שנות כהונה רצופות כראש הממשלה ויתחיל להתרגל לתפקידו החדש-ישן באופוזיציה - אבל עם טוויסט קטן: במקום יו"ר האופוזיציה, נתניהו יכהן כראש ממשלת האופוזיציה. בכך הוא יתחיל את עידן נתניהו החדש.
ראש ממשלת האופוזיציה בנימין נתניהו עתיד להעמיד בפני ממשלת בנט-לפיד אלטרנטיבה אחרת לחלוטין מזו שעמדה מולו. נתניהו יציג את ממשלת האופוזיציה שתהיה מאוד הומוגנית עם זרועות שלטוניות שנותרו תחת השפעתם במוסדות הממשלתיים והציבוריים.
לממשלת האופוזיציה מגיע נתניהו עם הגב אל הקיר. כשנתניהו לחוץ עם הגב לקיר הוא בשיאו הפוליטי, מוכן ומזומן לעימות ישיר, חסר פשרות וללא כפפות מול מערכת משפט שמעמידה אותו לדין וממשלת שינוי שזה עתה הדיחה אותו מתפקיד חייו. זה יהיה נתניהו אחר מאשר התרגלנו לראות כראש ממשלה. הממלכתיות שעוד נותרה בו תנשור מעליו. הוא ירגיש חופשי להתמודד אחד נגד מאה שומרי סף, שרי ממשלה, מפלגות הקואליציה ובג"ץ באותה תוכנית טלוויזיה. זה יהיה אחד נגד מאה, ונתניהו אינו מתכוון להפסיד.
אובדן ראשות הממשלה עבורו הוא רק עוד קרב בתוך מערכה כוללת אותה הוא מנהל. ראש ממשלת האופוזיציה יניע אלטרנטיבה שלטונית שתהיה יותר ימנית מבחינה מדינית. הוא יחזור אל שורשי ההתיישבות ביהודה ושומרון, יעשה שבת במאחז אביתר שזה עתה עלה לקרקע, ויעמיד את בנט בפני שוקת ימנית שבורה ובלתי אפשרית.
ממשלת האופוזיציה תהיה יותר דתית. ההכרה של נתניהו בקדנציה האחרונה בתחבורה ציבורית בשבת ובפתיחת מרכולים תיעלם כלא הייתה. אנחנו נשמע התבטאויות תנ"כיות וחזרה למקורות כמעט בכל נאום וריאיון של ראש ממשלת האופוזיציה, בנימין נתניהו.
זה יהיה נתניהו יותר משוחרר ובוטה. ההתקפות על יריביו הפוליטיים תהיינה אכזריות. הן יזכירו את נתניהו של ראשית שנות ה-90. רק לעת בחירות וקמפיין נראה את נתניהו מתחיל להתמרכז. עד אז הוא מתכוון להיות נוקב וחד, השולל כל טיפת לגיטימציה מהממשלה החדשה.
נתניהו החדש
נתניהו אוהב להמציא את עצמו בכל סיבוב מחדש. הפעם השינוי יגיע דווקא בתחום הכלכלי: נתניהו החדש יעמוד מול ליברמן שנוא נפשו, ויכה בהחלטות הכלכליות של ליברמן משל היה מנחם בגין, החומל על השכבות החלשות. אנחנו נקבל את נתניהו הרבה יותר ממורכז ומתון כלכלית, תומך בהרחבה תקציבית, מתכתב לחלוטין עם תפיסת "ישראל השנייה". השינוי הכלכלי שעובר על נתניהו החל כבר עם המינוי של כחלון לשר האוצר. ספק אם התפכחות אידאולוגית או לקח פוליטי מתוצאות בחירות 2006 והמחאה החברתית 2011, אבל נתניהו כבר החל לפני כמה שנים בשינוי כיוון כלכלי, אותו ישלים עם כניסתו לעידן החדש שלו עצמו.
את ההצצה לעידן נתניהו החדש קיבלנו כבר בימים האחרונים כאשר הוא הסתער על בנט עם אמירות בוטות כפי שלא שמענו מנתניהו מאז ימי האופוזיציה הראשונה בתחילת שנות ה-90. זה היה נתניהו עם סכין חדה בין השיניים, דוחק את בנט לפינה השמאלית בזירה, מכה בכל נקודות התורפה של ראש הממשלה החדש.
בכוונת נתניהו לכבוש לחלוטין את המחנה הלאומי, להוביל ולשלוט בו. ראשית יוציא נתניהו את ימינה ובנט מגבולות הלגיטימיות של המחנה הלאומי, ורק אז יתפנה לערוך פריימריז לראשות הליכוד. בכירי הליכוד יגלו שאמנם להתמודד מול ראש ממשלה זה מאתגר, אבל להדיח את ראש ממשלת האופוזיציה זאת משימה קשה שבעתיים.
בעידן נתניהו החדש אנחנו עדים לשינוי סדרי בראשית של הפוליטיקה הישראלית. המפלגות החרדיות חדלו להיות לשון המאזניים, ואין להן עוד עניין בזה. המפלגות החרדיות, ועוד יותר מזה הציבור החרדי, רואות בנתניהו כמר"ן הפוליטי של המחנה. העימות עם מערכת המשפט מתקבל בטבעיות גמורה. להיות אופוזיציה לוחמנית לממשלה של לפיד ומרצ הוא לחם חוקה של הפוליטיקה החרדית שצריכה לידה ביבי חזק, והיא תשמור ותגונן עליו.
בג'ונגל הפוליטי מאמין נתניהו שרק החזק שורד. נתניהו מאמין בכל ליבו שרק כוח ציבורי גדול ומאורגן יצליח לעמוד בינו לבין הרשעה בטוחה בבית המשפט המחוזי. לצד נתניהו תעמוד התקשורת הימנית והחרדית, שתדחוף את הציבור שלו להקים עבורו מול בית המשפט את שעשו עבור אריה דרעי. בעוד דרעי זכה לשאגת אריה, נתניהו ירצה עבורו את שאגת בנימין. מה שלא הצליח לחלץ את דרעי מבית האסורים, מקווה נתניהו שישיג מציאות שונה עבורו.
מול כל זאת עדיין לנתניהו אין תשובה לדבק הפוליטי הנקרא 'רק לא ביבי', אשר הצליח להדביק בישראל את ממשלת השבט האחים גם יחד. חמור מזה - הכוח הפוליטי, האגרסיבי והעוצמתי ככל שיצליח עידן נתניהו החדש להנפיק - לא פותר את בעיית כתב האישום המשפטי המאיים לסיים את הקריירה הציבורית של נתניהו בבית האסורים. נתניהו מפוקס ומאמין שגם בשביל עסקת טיעון מקלה הוא זקוק לאותה ממשלת אופוזיציה. ולכן, בימים אלה, לא מסתיים עידן נתניהו - הוא רק מתחיל מחדש.
>>> הכותב הוא יועץ אסטרטגי לפוליטיקאים ומנכ"ל חברת פרו-אסטרטגיה