בדיוק כמו כיפת ברזל המבצעית שמימנה ארצות הברית, גם מאחורי כיפת ברזל המדינית עומד הממשל האמריקני הנוכחי שמיירט כל ניסיון לגנות את ישראל או אפילו לדרוש באופן תקיף יותר הפסקת אש. אבל ככל שהמבצע ארוך יותר, כך קשה יותר לארצות הברית להמשיך ולהחזיק בעמדה הזו.
אתמול ברגע האחרון ארצות הברית בלמה החלטה של מועצת הביטחון של האו״ם לגינוי ישראל על הלחימה בעזה, כמה שעות לפני השיחה של ביידן ונתניהו שבה הזכיר בפעם הראשונה נשיא ארצות הברית כי הוא תומך בהפסקת אש. המילים הן עדינות ודיפלומטיות. אבל המסר ברור: לא נוכל להגן עליכם עוד הרבה זמן. הלחץ על ממשל ביידן מהעולם הוא הסיפור הקטן: הסיפור הגדול והחשוב יותר מבחינת נשיא ארצות הברית, והמשפיע יותר הוא הלחץ מבפנים, מהמפלגה הדמוקרטית.
כבר מראשית המבצע האגף השמאלי של המפלגה קרא לממשל לנקוט בצעדים ובשפה תקיפה יותר מול ישראל. ביידן, שחזר פעם אחר פעם, גם בעיתות משבר מול ישראל שהוא ידיד ותיק שלנו וכך גם ימשיך - עמד מולן בתקיפות, ואז הגיעה הפלת הבניין שבו שכנו סוכנויות ידיעות, ביניהן אחת הגדולות בעולם - AP בגלל פעילות של אנשי חמאס מהמבנה, והלחץ החל לזלוג גם למרכז המפלגה הדמוקרטית. שגריר ישראל בארצות הברית גלעד ארדן ניהל שיחות עם גורמים במפלגה וממול, בממשל עצמו, ניסו להרגיע ולהדגיש שכרגע שומרים על שקט בגלל הפעילות בצינור הדיפלומטי אבל הלחץ המשיך לגדול.
שורה של מחוקקים דמוקרטים שלחו מכתב שדורש הכרזות תקיפות לסיום המבצע, מנהיגי המפלגה מתקשים לעמוד בלחץ שמופעל עליהם מבפנים, גם תומכי ישראל הגדולים ביותר מאותתים: תעזרו לנו, עוד מעט לא נוכל לעמוד בזה ולהמשיך להגן על ישראל. המפלגה הדמוקרטית משנה את פניה, המבצע הזה במידה מסוימת חושף את הפערים הגדולים שיש בין אגפי המפלגה, הם היו קיימים גם לפני אבל זה מאיץ, וישראל יכולה להיפגע באופן שישפיע שנים קדימה.
אתמול פורסם על עסקת נשק של למעלה מ-700 מיליון דולר בין הממשל האמריקני לישראל, עכשיו שורה של חברי קונגרס, ביניהם גרגורי מיקס שידוע בתמיכתו לישראל, יושב ראש ועדת החוץ, מבקש להשהות אותה נוכח המבצע, כדי לאפשר בחינה מעמיקה שלה. פעם התניית הסיוע הביטחוני לישראל או קיצוצו היה שייך לקיצוניים שבקיצוניים במפלגה, עכשיו התופעה רווחת גם בקרב דמוקרטים הנוטים למרכז.
ביידן שנמצא עכשיו בנקודה שבה הוא אמור לזכות רק לתשואות בתוך מפלגתו על מבצע החיסונים והתכנית הכלכלית, ליהנות מהפופולאריות העולה שלו נגרר שלא ברצונו לעימות דווקא על רקע התמיכה שלו בישראל. במקום לגרוף שבחים, הוא סופג מהלומות. המומחיות שלו ביחסי החוץ הוסטה הצידה כשארצות הברית מתחילת כהונתו מתמקדת כמעט אך ורק בנושאי הפנים והנה הוא נשאב חזרה לשם, דווקא כשלא ציפה לזה, בעיתוי מאוד לא נוח מבחינתו.
ביחס ללחצים כרגע הממשל עומד איתן לצד ישראל, באופן שגם גדולי הספקנים במידת המחויבות של הממשל הזה לברית עם ישראל אומרים כי הוא אף עולה על הציפיות, אבל הזמן אוזל. כרגע ביידן עוד רומז ונותן לישראל מרחב תמרון כדי שתוכל להגיע להפסקת אש בעצמה, אבל ביידן מבין שהוא חייב לפעול כדי לסיים את העימות הזה בין חמאס לישראל בהקדם, כדי גם להימנע מעימות מחריף וקרע בביתו שלו.