באחד מן הביקורים שלי בגני הילדים, בזמן ההפוגות בסגרים, ניגש אליי ילד בגן חובה ואמר לי: "עליזה, אני רוצה לעלות לכיתה א', ושיהיה לי מגרש ספורט כמו שיש לאח שלי בבית הספר". פניית הילד המקסים הידהדה בי זמן רב. הבנתי שבשנתיים האחרונות קרה דבר משמעותי - חוסר היציבות בחיי היומיום שלנו העמיק.
עבורי, חוסר הוודאות וחוסר היציבות הן בבחינת נגיף. בחירות רדפו בחירות, השלטון המקומי תיפקד ללא תקציב מדינה, התמודדנו עם נגיף שהפיל אלפי חללים ואפילו מבצע צבאי היה מנת חלקנו. את כל זה שרדנו בתוך מציאות של חוסר ודאות פוליטי. תקצר כאן היריעה מלהכיל את ההשלכות של חוסר היציבות הפוליטי. חינוך, בריאות, שיכון, תעשייה, תעסוקה, תרבות - אין זירה שלא נפגעה.
לצד כל הקושי, היינו יכולים, נבחרי הציבור בשלטון המקומי, לעמוד ולהסביר כי המאבקים הם חלק מכללי המשחק הפוליטי. למרות שחוסר היציבות פגע ללא ספק בתושבים ובאזרחים, תחת חוקי המשחק הדמוקרטי כולנו נשכנו שפתיים. מאותו הרגע שהוחלט וכנסת ישראל אישרה את ממשלת ישראל - הפור נפל.
ממשלת ישראל היא הממשלה של כולנו, נפתלי בנט הוא ראש הממשלה של כולנו - וממש לא משנה מהו הפתק ששמנו במעטפה.
כלל אזרחי ישראל רוצים תרבות מגוונת, תחבורה איכותית, חינוך פורץ דרך, מקומות תעסוקה, שואפים לפתח אזורי תעשייה, יזמות טכנולוגית, שירותי דת מצוינים. האזרחים בסך הכול מבקשים שממשלת ישראל תשים אותם במרכז. הרצון הזה משותף לתושב אלקנה, רעננה, חיפה, יפו ובית שמש. זה משותף לכולנו, וממש לא משנה המגדר, המגזר, הדת או הלאום.
אין מקום לשיח החרמות. את האנטי והשלילה צריך להדיר. אין מקום למאבק מי מחרים יותר, עם מי אני לא מוכן יותר לשבת. חובה על כולנו להפנים שכאשר נבחר ציבור אחד שולל נבחר ציבור אחר - אזי הוא לא רק שולל את העומד מולו, הוא שולל את הציבור שאותו הוא מייצג. אין לנו פריווילגיה שלא לתת מקום ולהדיר ציבור.
כשנבחרתי לראשות עיריית בית שמש, קיבלתי החלטה אסטרטגית. ביקשתי את כולם שותפים. ביקשתי שכולם יישאו באחריות. ביקשתי שכל שותפיי למועצת העיר יראו בניהול העיר אתגר משותף ויסייעו לי במסגרת תפיסת החינוך לאחריות להעביר את המסר לכלל 145 אלף תושבי העיר. בית שמש היא עיר של קהילות, גוון שאינו מסתכם רק בחילונים, דתיים לאומיים וחרדים. בכל מגזר זכתה העיר בית שמש לקשת של קהילות. את כולם ביקשתי לכנס סביב שולחן הקואליציה העירונית, וכך עשיתי. כולם חברי קואליציה , כולם מרגישים שותפים. איני מתיימרת לומר שהובלת העיר אינה נטולת אי הסכמות, אבל הערך בו כלל תושבי העיר מבינים שהנציגים שלהם שותפים – הופך את כולם לשותפים. ערך השותפות והרצון להיות שותף נכון לו להוביל את ממשלת ישראל.
החברה הישראלית בשנתיים האחרונות אופיינה במשברים רבים. יהיו מי שיבקשו להסביר אותם בנסיבות חיצוניות, יהיו מי שיבקשו להסביר אותם בנסיבות פנימיות. זה ממש לא משנה. זהו מבט לעבר. בימים אלו חשוב להפנות מבט לעתיד. חשוב לכולנו להחליף את המשבריות בהסדריות. די לנו מכותרות ואמירות מבדלות. חשוב שממשלת ישראל תסמן לעצמה רשימת הסדרים שנכון לה לקדם בתחומים שונים. הסדרים שלא רק יונהגו 'מלמעלה למטה' אלא גם לייצר מערך של שיח והסדרה שינהיג הסכמות 'מלמטה למעלה'.
נודה כולנו לראש הממשלה לשעבר, שרי ממשלה, מנכ"לים, עשרות עוזרים. לכולם נאמר תודה. חשוב שכולנו, אזרחי ישראל, נראה בממשלת ישראל כמי שבאה לעבוד עבורנו. במשחק הדמוקרטי יש מנצחים ויש מפסידים. המנצח של היום ייתכן ויהיה המפסיד של מחר. חשוב שכולנו נפנים – המשחק הזה לקח יותר מדי זמן. כעת הגיע השלב בו חובה על כולנו להניח את הכידונים בצד ולהחליף אותם בפטיש ואיזמל כדי לחצוב מציאות טובה יותר עבור כולנו.
>>> הכותבת היא ראש עיריית בית שמש