תנועת הפת"ח נמצאת היום בשלב מתקדם של התפרקות. אין זה סופה של התנועה שנוסדה כארגון חשאי לפני 63 שנים, אבל היא לא תחזור עוד להיות כשהייתה. כפי שמחנה השמאל בישראל התרסק בעקבות הסכמי אוסלו והאינתיפאדה השנייה, ומחנה הימין מתפצל בגין התנהלותו של נתניהו, כך קורה עכשיו בזירה הפלסטינית: שנים ארוכות של שחיתות, כישלונות מדיניים וכלכלה בהתדרדרות, מנפצים עכשיו את התנועה שהייתה עמוד השדרה של אש"ף ואמורה הייתה להיות הפרטנר של ישראל לקראת שלום.

בכמה משיכות מכחול עבות נצייר את התמונה: 11 מסניפי הפת"ח בענפות השונות של הגדה המערבית הכריזו במשך הלילה כי הם דוחים את הרכב רשימת הפת"ח כפי שהופקדה אתמול (רביעי) בוועדת הבחירות המרכזית באל-בירה. לא מעט מהפעילים הבולטים של פת"ח – במיוחד מרצועת עזה – שנכללו ברשימה, מיהרו לצייץ שהם מתפטרים ממנה. במקומות רבים בגדה המערבית יצאו  קבוצות של צעירי "התנזים" כדי למחות ברחובות ולירות באוויר תוך הכרזות כי לא יצביעו לרשימת הפת"ח.

אבו מאזן בכינוס הליגה הערבית (צילום: reuters)
הוזהר מפני עריכת בחירות, אבו מאזן | צילום: reuters

כאשר הוציא אבו מאזן את הצו לעריכת בחירות ב-22 במאי למועצה המחוקקת, הוא לא שיער בדעתו את ממדי השגיאה. ראשי המודיעין של מצרים וירדן, הגנרלים כאמל וחוסני, ניסו להסביר לו שהוא לוקח סיכון מיותר. אחריהם חזר על הדברים ראש השב"כ נדב ארגמן. אבו מאזן הקשיב לו בנימוס צונן ולבסוף אמר: "שתית את הקפה שלך. שלום!".

עכשיו ברור לו, אני מקווה, שאין לרשימת הפת"ח שום סיכוי לנצח בבחירות, שעל כן מוטב לו להרהר בדרך הנכונה להודיע על דחייה. הוא היה רוצה שישראל תסייע בידו בכך שתאסור על קיום הבחירות במזרח ירושלים באמצעות סניפי הדואר כפי שהיה בעבר, אבל ישראל ממאנת בשלב זה לחלץ בשבילו את הערמונים מהאש ופשוט איננה משיבה לשאלות של הרשות הפלסטינית בעניין זה.

הנה כמה מן הבעיות שיוצרות לאבו מאזן בגיל 86 תסבוכת בלתי פתירה:

שתי רשימות של פורשים מפת"ח מתמודדות מול הרשימה שלו, שבראשה עומד סגנו חסר הצבע מחמוד אל עאלול. ברשימה, אגב, ג'יבריל רג'וב שהועלה לדרגת "גנרל" והוצא לגמלאות מכיוון שאסור לעובדי ציבור להתמודד בבחירות.

מרוואן ברגותי (צילום: רויטרס)
מכה את אבו מאזן בסקרים, ברגותי | צילום: רויטרס
נאסר אל קידווא (צילום: AP)
חבר לברגותי, אחיינו של יאסר ערפאת, נאסר אל-קידווה | צילום: AP

רשימה אחת מהווה חבירה של אנשי מרוואן ברגותי, המרצה חמישה מאסרי עולם בכלא הדרים, לבין אחיינו של יאסר ערפאת, ד"ר נאסר אל-קידווה, בעבר שר החוץ הפלסטיני. קידווה כבר גורש מפת"ח בשל התמרדותו וצריך לראות אם אבו מאזן יעיז לנהוג כך גם בברגותי. ברגותי, לפי כל הסקרים, הוא הדמות הפופולרית ביותר בציבור הפלסטיני. לרשימה זו יש סיכוי לגרוף קולות רבים מאוד על חשבון הפת"ח, במיוחד אם קידווה, המבלה הרבה מזמנו בניס שברביירה הצרפתית, יגייס כספים בזכות קשריו הבינלאומיים הנרחבים.

הרשימה השנייה היא זו של נאמני מוחמד דחלאן, שהקימו רשימה נפרדת שתיאבק על רוב קולות נאמני הפת"ח ברצועת עזה ובכמה ממחנות הפליטים בגדה המערבית. כמה מעוזריו הקרובים של דחלאן, לרבות בנו, הורשו על ידי חמאס לחזור לעזה. ברור לגמרי מה הם שיקוליו של יחיא סינוואר בעניין זה.

הדילמה של ישראל

אך לא זו בלבד, 36 רשימות נרשמו בסך הכול לבחירות, ובהן רשימה של ראש הממשלה לשעבר ד"ר סאלם פיאד, רשימות של תנועות השמאל (שכמו בישראל לא הצליחו לבצע חבירה) ורשימות רבות של איגודים אזרחיים שונים שיש להם תמיכה בדרגות שונות בחלקים של הציבור.

החמאס, כדרכו, מציג רשימה מגובשת וכמעט שלא היו בו התכתשויות על סדר המועמדים, למעט זעקות השבר של יחיא מוסא, מנכבדי הארגון שאין לו מעמד חזק במיוחד. חמאס ייהנה מהעובדה שהג'יהאד האיסלאמי אינו משתתף בבחירות ושליטתו ברצועה מבטיחה לו הישג נאה, גם אם קשה לחזות לו ניצחון במקרה שהבחירות לא יתבטלו.

מחבלים חמאס רצועת עזה חמושים (צילום: פלאש 90)
צפויים לזכות בהישג מכובד בבחירות, חמאס | צילום: פלאש 90

ישראל, כפי שכתבתי כאן לפני שבועות אחדים, חייבת להחליט אם היא מוכנה לסבול בחירות כאלה. אין זה תרגיל פשוט לסכל הליך דמוקרטי שזוכה כבר לתמיכה נלהבת מהאיחוד האירופי ויקבל חותמת כשרות בקרוב גם מממשל ביידן. אולם, צריך לזכור, שאם ייערכו הבחירות כמתוכנן, אמורות לבוא בעקבותיהן, ב-31 ביולי, הבחירות לנשיאות הרשות הפלסטינית ובהן הסיכוי של אבו מאזן לנצח שואף לאפס. גם אם חמאס יקיים את הבטחתו שלא להעמיד מולו מועמד – ברגותי מכה אותו בכל הסקרים. אם ינסו לפסול את ברגותי, תקום צעקה גדולה.

מי שחשב שהבחירות בישראל הן המסובכות ביותר, יגלה עכשיו שהפלסטינים טובים לא פחות ביצירת מערבולת שאיננה מוליכה לשום מקום.