הפרצה בגדר ההפרדה בצפון השומרון, מול היישוב טל מנשה ממנו חדר רוצח אסתר הורגן ז"ל, עדיין פתוחה. סיור צבאי עוצר במקום כל כמה שעות כדי לוודא שפלסטינים - שב"חים - אינם נכנסים כך לישראל. התמונה הזו היא עדות למה שמתחולל לאורך קו התפר בחודשים האחרונים. כמעט 40 אלף פלסטינים חוצים כך מדי יום את הגדר, במאות פרצות, ונכנסים לעבוד בישראל. הבעיה היא שביניהם מסתננים גם מפגעים.
מה שדוחף את הפלסטינים להסתכן ולהיכנס לישראל הוא המצב הכלכלי. הקורונה עושה שמות ברשות הפלסטינית, שם אין סיוע של הרשות לתושבים ובעלי עסקים. משפחות שלמות קורסות. תוסיפו לכך את העובדה שגם המעברים הרשמיים לישראל סגורים מחשש להתפשטות המגפה - והנה לכם מתכון לאסון.
בין מחפשי העבודה - פעילי טרור
הכלכלה הפלסטינית מתפוררת, וזה צריך להדאיג את כולנו. הפלסטינים מוכנים לחצות את הגדר בכל מקום ובכל זמן כדי לנסות ולהתפרנס. השכר הממוצע ברשות הפלסטינית עומד על 1,450 שקלים בחודש. כעת, הרשות הפלסטינית מנסה להעלות אותו ל-1,950 שקלים. בישראל פועל פלסטיני מתפרנס פי שלושה יותר מאשר ברשות. כאשר כל משכורת כזאת מאכילה בממוצע עשרה פיות, אפשר להבין מדוע הם נואשים כל כך.
הבעיה שעל מחפשי העבודה רוכב גם הטרור. בשנה האחרונה בוצעו בישראל 5 פיגועים של פעילי טרור שנכנסו בפרצות לישראל. אלפי צעירים פלסטינים לא עובדים. לפי גורמים במערכת הביטחון הם "ישנים ביום וערים בלילה. משועממים ומתוסכלים הם פונים לטרור". רואים עלייה בניסיונות לבצע פיגועים, רבים מהמקרים הם בגלל התשלום שהם מקבלים, או משפחותיהם, אם ייאסרו או ימותו.
זו נטילת סיכון מחושב מצד אחד, ומצד שני מביאה לפגיעה קשה בתחושת הביטחון של התושבים המתגוררים לאורך הגדר. צריך לראות מה קורה כל בוקר ליד קיבוץ בחן בעמק חפר: מאות פעילים עוברים דרך הגדר ועולים להסעות למרכז הארץ.
בצבא החלו במבצע תיקון הפרצות בגדר. מהגלבוע ועד דרום הר חברון, מאות פרצות וחבלות מכוונות בגדר שצריך לסתום. בפני הכוחות עומד האתגר גם לאבטח את הגדר, שכן הפלסטינים מחבלים בגדר ופוערים בה חורים לא רק כדי להרוס, אלא כדי לאפשר את המעבר הבלתי חוקי. זה מצריך כוח אדם שאין לצבא. גדוד מג"ב שהגיע באחרונה לתגבר דולל כדי שיסייע לאכיפת הנחיות הקורונה בכבישי הארץ. מעט מדי חיילים נדרשים למשימות סיכול טרור בתוך יהודה ושומרון ולאורך קו התפר. ככה לא בונים חומה.
מול המחבלים בגדר צה"ל שינו מדיניות, והחל מבצע ירי צלפים כדי לעצור את ההרס. זה היה מהלך מוצלח, כנראה, שכן בכירים פלסטינים וראשי כפרים לאורך הגדר שנפגשו עם קצינים בצבא ביקשו מהם להפסיק. "פצעתם לנו יותר מדי צעירים", אמרו.
למשטרה אין את כוח האדם הדרוש
בכפר ברטעה הסמוך לחריש הוקמו באחרונה מלוניות. תמורת עשרות שקלים ללילה, הן מלינות את השב"חים שאינם רוצים להסתכן ולחזור כל ערב לשטחים. הסעות מאורגנות לוקחות אותם למרכזי הערים בחיפוש אחר עבודה. בשבועות האחרונים ביצעו המשטרה והצבא כמה מבצעים לטיפול במערך ההסעות: הצבא מביא את המידע, המשטרה עוצרת מוניות ומיניבוסים. 7 מהם הוחרמו מבעליהם. מדובר בפגיעה כלכלית משמעותית אך היא מתבצעת מעט מדי.
נראה שלמשטרה אין כעת את הקשב וכוח האדם למשימה. בכיר במשטרה ששוחח עם קצין בכיר בפיקוד המרכז אמר לו באחרונה שהוא צריך לבחור בין 3 מקרי רצח בשבוע באום אל-פחם וכפר קאסם - לבין מעצר שב"חים.
זה לא קורה בפריפריה, זה קורה במרכז הארץ. זה משקף שוב את שאלת המשילות בישראל: אם אין משילות, מרגישים זאת משני צידי הגדר. זה משפיע על הטרור, הטרור החקלאי והפשיעה ברחבי הארץ.