ברוס לי, לוחם הקונג-פו הסיני המפורסם, אמר: "איני מפחד מן האדם שתרגל 10,000 בעיטות פעם אחת, אני מפחד מהאדם שתרגל בעיטה אחת 10,000 פעמים". בכלל, לאומנות הלחימה קונג-פו יש תרגום מפתיע. הוא לא מייצג בכלל את פרקטיקת הלחימה, אלא את התהליך. בתרגום חופשי מסינית, קונג-פו זה "לעשות לאורך זמן". להתמיד. קמפיין בחירות, יותר מהכול, מזכיר קונג-פו.
כשבאים לנתח את הקמפיינים של המפלגות בבחירות, לפני שמדברים על ימין ושמאל, טוב ורע, פוזיטיב ונגטיב, יצירתי ומשעמם, צריך לדבר על פרמטר אחד פשוט: מסר אחד, או הרבה מסרים.
אצל נתניהו זה פשוט. אם תיקח לחדר אחד עשרה אנשים, תיתן להם לרשום על פתק את הנושא שנתניהו מדבר עליו הכי הרבה בבחירות, קרוב לוודאי ששמונה מעשר יכתבו עליו "חיסונים". הבטחת הבחירות - "ממשלת ימין על מלא". אם תיתן להם לכתוב על ליברמן, הם יכתבו "ממשלה בלי חרדים". ש"ס יהיה "מזרחי" ו"מסורתי", יאיר לפיד יהיה "ממשלה שפויה" ובצלאל סמוטריץ' הגדיל לעשות, ובמהלך מבריק שם את המסר שלו בשם המפלגה - "הציונות הדתית".
פרמטר אחד, מקסימום השפעה
לפני שבכלל מדברים האם האסטרטגיה נכונה, כל אסטרטגיה שהיא, צריך להבין דבר פשוט: האיכות תלויה בכמות. מוטב למצות 100% ממסר שהוא נכון ב-60%, מאשר למצות 60% ממסר שהוא נכון ב-80%. זה מתמטי, אבל בעיקר אנושי. לבוחרים הבאים לקלפי, אין טבלת אקסל בראש עם חסרונות ויתרונות של כל מפלגה ומועמד. הם יצביעו מהרגש, שיקבע בעזרת פרמטר אחד שישב להם בראש באותו רגע, במקרה הטוב.
שימו לב למפלגות שעוברות טלטלות של רכבת הרים בסופרלנד בבחירות הנוכחיות. נפתלי בנט במערכת הבחירות הנוכחית אומר הרבה דברים נכונים. הוא ימני, הוא דואג לפרנסה, הוא הזהיר על מחדלי הקורונה, הוא איש ניהול, הוא מהציונות הדתית וגם יש לו מנהיגות אחרת. הכול נכון, וזאת הבעיה. אין ערך להצטברות, יש ערך למיקוד. גם גדעון סער מדבר על "אחדות בעם", על "ממשלת הברדק", על הקורונה, מועמדיו ברובם הם אנשי ימין קשיחים והמסר שאיתו נכנס לזירה היה "רק לא ביבי". זה נכון, אבל אלה יותר מדי דברים נכונים יחד.
כנסו רגע לארכיון בראש שלכם. לא מקרי שתזכרו ממערכות בחירות קודמות את המסרים של ליברמן, גם בחלוף שנים רבות. הם משתנים ממערכה למערכה, אבל לא משתנים בתוך המערכה. פעם זה "דא ליברמן", פעם זה "מילה זו מילה" ופעם זה "אין נאמנות אין אזרחות". בעיטה אחת, עשרת אלפים פעם. לס איז מור.
צריך לזכור: ככל שנתקרב למערכת הבחירות, הקקפוניה תעלה. ההרעשה מכל עבר תזכיר את הסדרה "שעת נעילה", והבוחר ירגיש כמו אבינועם המסכן, עם פתק הבחירות בידיו בתפקיד צנובר. ומה הוא בסך הכול רוצה? לחזור הביתה בשלום, בלי בחירות חמישיות. תסבירו לו איך זה יקרה.
תהיו ברוס לי.
הכותב הוא יועץ אסטרטגי לבחירות בעולם, לשעבר יועץ רוה"מ.