עד עתה שאלנו אם נתניהו יביא את הממשלה לקיצה. ההתפטרות היום ואירועים נוספים שהתרחשו בימים האחרונים מחייבים לנסח את השאלה מחדש: האם קרב הרגע שכחול לבן תפרק את ממשלת האחדות?
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
כחול לבן היא מפלגה שנוסדה כמפלגת שמאל-מרכז, יש בה יסודות שמאליים ומרכזיים וזמיר עצמו, היה משויך יותר לאגף השמאלי. החלטתו להיכנס לממשלה לא הייתה קלה ובמהלך הימים האחרונים זה הפך להיות קשה יותר.
פוליטיקאים אמנם רגילים לדברים כאלה אבל זמיר, שגם כך היה חצוי לא היה יכול לשאת זאת. ההיגיון אומר שהלחץ יעבור עכשיו לחבריו, והוא לא יישאר לבד מחוץ לממשלה.
בשבוע אחד שבו מתפטר, חברת קואליציה אחרת מכחול לבן מפגינה מול בלפור ועד שר מודיע על התפטרות ולאחר מכן מתחרט – הדינמיקה נראית מהירה. הצהרתו "הדרמטית" של בני גנץ אחר הצהריים, בניסיון לפייס את אחרוני בוחריו הכעוסים, היא הפעם הראשונה שהוא מציג אולטימטום, בנושא מינוי פרקליט המדינה. בנוסף, כשעקומת המנדטים של כחול לבן יורדת באופן עקבי, נראה שלא לאורך זמן יוכלו להמשיך כך.
בכנסת יש לכאורה 61 ח"כים ימניים לממשלה חלופית יחד עם בנט, האוזר והנדל. אבל בנט לא צפוי להיכנס לממשלה - הרי הוא יצטרך לוותר על המנדטים הרבים שהוא מקבל בסקרים וגם יחסי האמון שלו עם נתניהו לא קיימים. בנוסף, הנדל התראיין היום ואמר כי הוא מעדיף את בנט על פני נתניהו. אי אפשר להימנע מבחירות בזמן שיש תחלואה גבוהה שרק עולה וכחול לבן מתפרקת לה. יש למה לצפות, וזה יהיה מכוער וקשה לצפייה.