בעצם, השנתיים האחרונות הן תקופה שבמהלכה פעם בכמה שבועות, בשמונה בערב, נושא בני גנץ נאום נגד בנימין נתניהו. כך היה כשהשיק את מפלגתו בדצמבר 2018 (איך הזמן רץ); כשהתאחד עם לפיד; ולאורך שלוש מערכות בחירות. ממשלת הרוטציה התבררה כהפוגה מתודית קלה.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
אתמול בערב שוב הישיר מבט אל המצלמה, והשתמש - מן הסתם לא במקרה - במילים שפתחו את נאום מנדלבליט בהחלטה להגיש את כתב האישום נגד נתניהו: "את ההחלטה קיבלתי בלב כבד אך בלב שלם". דומה שהלב היה יותר כבד משלם. גנץ השאיר כדרכו עוד פתח אחרון לנסיגה של נתניהו, שכמובן לא תבוא. הפור נפל. הבחירות לכנסת ה-24 הותנעו.
כחול לבן הייתה שחקן משנה בהתנעתן ותהיה שחקנית משנה במהלכן. בניגוד להאשמות נתניהו, לא החליפי גורר את המדינה לבחירות אלא הוא עצמו, בסירובו לפנות את בלפור ולהעביר תקציב.
בניגוד לתקוות גנץ, כחול לבן לא תשוב עוד לעולם להיות אלטרנטיבה שלטונית. יהיו מעט תשואות הערב, כמו שהיו למופז בזמנו וללבני בזמנה, אבל צפויה למפלגה מערכת בחירות קשה ומסויטת, שונה מהסיקור המפנק ומיליון המצביעים שלהם הורגלה. ההיסטוריה מלמדת שהבוחרים מוכנים לסלוח לתחמנים. לפראיירים לא.