הדברים שאנו שומעים (וקוראים) מהיועצים האלה משרטטים כמה כיוונים חשובים ואנסה לסכם אותם בקצרה. אני מסתמך על אנשים מנוסים - ומוכרים אצלנו יפה - כמו טוני בלינקן, שיהיה כנראה היועץ לבטחון לאומי, ג'ייק סאליבאן, דניאל בנאים, מרה רודמן, קולין קאהל, מרה קרלין ותמרה קופמן-ווטס, שרובם יכהנו במשרות בכירות הנוגעות לאזורנו. לצערי, לא עלה בידי להשיג אינפורמציה על דעותיו המעודכנות של תום דונילון - הבכיר שבין לא פחות מ-2,000 המומחים שגייס מטה ביידן - ואיני מכיר את הסנטור כריס קונס, שהשמועות מסמנות אותו כשר החוץ הבא.

מה אנו למדים מהם?

• ממשל ביידן לא יוריד את השגרירות מירושלים ואולי לא ימהר לגעת בהכרה שנתן טראמפ לריבונות ישראל בגולן. אבל תהיה התנגדות עיקשת להרחבת ההתנחלות בגדה המערבית, יחודש בדרך זו או אחרת הסיוע לרשות הפלסטינית וייפתח מחדש משרדה בוושינגטון, וביידן לא יראה עצמו מחויב ל"עסקת המאה" של טראמפ.

• עם זאת, אין לצפות ליוזמת שלום בעניין הפלסטיני, אלא למאמצים לשיפור יחסי ישראל עם הרשות לשם שינוי האווירה והטבת המצב בשטח. יועצי ביידן אינם מאמינים שניתן "בדור הנוכחי" להשיג את ההסכם החמקמק על פתרון שתי המדינות, אבל ממליצים לעשות הכל לשמר את הסיכוי ולקיים את החזון הזה בחיים.

• המגמה אצלם היא להחזיר את ארה"ב להסכם הגרעין תוך הורדת חלק נכבד מן הסנקציות במטרה לפתוח משא-ומתן על שדרוג ההסכם והארכתו, בעוד אירן מפסיקה את ההפרות הבוטות של המגבלות שהוטלו בהסכם על היקף פעילותה האטומית. ביידן ישאף להחיות את האמברגו על מכירת מערכות נשק מתקדמות ולו גם באופן חלקי.

בנימין נתניהו וג'ו ביידן, 2010 (צילום: רויטרס)
"ביבי שוגה בכך שאינו מרים טלפון". בנימין נתניהו וג'ו ביידן, 2010 | צילום: רויטרס

• ממשל דמוקרטי יאמץ את הכלל שצריך "לעשות פחות" במזרח התיכון, משום שכמו שכתב לאחרונה מרטין אינדיק יש לארה"ב רק "אינטרסים מעטים" במרחב הזה. לאמור: יותר פעילות דיפלומטית - פחות מעורבות צבאית. יחד עם זאת יחתור ביידן לקיים הרתעה אמריקאית יעילה. לא יהיו עוד ניסויים בעיצוב מחדש של משטרים, אלא התמקדות נמרצת בהפגת מתחים. למשל: בין מדינות המפרץ ואירן, בין קטר לשכנותיה ובין טורקיה והכורדים (ביידן נחשב בעבר תומך חלוקת עירק ובעצמאות לכורדים אך חדל לעסוק בזה). הכוונה הבסיסית: לדרבן דיאלוג אזורי שיוביל לכינון מנגנונים חדשים לטיפול במשברים. הדגש הוא על כך, שאין לכרוך את סוגיית הגרעין בבניית הסדר אזורי שנוגע בפעילותה של אירן מחוץ לגבולותיה. לא יחדשו את הרעיון של נאט"ו ערבי, אלא דווקא של פיוס ערבי-אירני.

• ככל שתצלח הדיפלומטיה הזו כך תוקטן הנוכחות הצבאית האמריקנית באזור. סדר הכוחות הנוכחי הוא מעל לנדרש לשם בלימתה של אירן. במישור זה יתמיד ביידן בקו של אובמה וטראמפ. אין יועציו רואים סכנה ממשית לארה"ב מן האזור, שעל כן מוטב להתרכז באתגר הסיני ובהבנות עם פוטין, אם זה יתברר כאפשרי.

• גם גנרל סיסי במצרים וגם שליטי סעודיה צריכים לצפות לשינוי לרעה ביחסים עם ממשל ביידן. נושאים של זכויות אדם והתנהלות המשטרים מבית יהיו מרכיב חשוב במדיניות. בקהיר, בריאד ובמקומות אחרים יודעים זאת היטב ומתפללים לנצחון של טראמפ.

לממשלת ישראל - כל ממשלה! - לא תהיה ברירה אלא להיגמל מתפנוקי הממשל הנוכחי. ביבי שוגה, בעיניי, בכך שאינו מרים טלפון לביידן ומשאיר רושם ברור לאיזו תוצאה הוא מייחל. על ביידן ויועציו יופעלו לחצים מצד האגף השמאלי הרדיקלי של מפלגתם להחמיר עם ישראל, והכרחי לוודא שאנשים נבונים וידידותיים הם שיתוו את המדיניות שם על בסיס של אמון ותחושת קירבה לישראל. אל לנו לגרום לכך שיאבחנו באבל אצלנו אם יתחלף הנשיא.

לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות