נתניהו רוצה שנדבר על העוצר הלילי, יש לו סיבה לזה

היום הסתיימה עוד ישיבת קבינט שכנראה נועדה לפרוטוקול ליום שתקום ועדת חקירה על ניהול המשבר, כי החלטות לא היו שם. אפילו השרים עצמם, אשר משתתפים בקבינט, מתוסכלים מהדיבורים הבלתי נלאים ומאפס ההחלטות המתקבלות, בזמן שהם נתונים ללחץ גדול ומוצדק מהשטח.

לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות

משרד הבריאות, ראש המל"ל וראש הממשלה מזהירים מפני העלייה בתחלואה, אך כשמגיעים הנתונים ממערכת החינוך, שבועיים אחרי שהחלו הלימודים בגני הילדים ובכיתות א'-ד', נראה שהפתיחה לא תרמה לתחלואה, שכן הילדים בגילים אלו לא נדבקים. איפה כן עלתה התחלואה? בקרב נערים בני 18-16, אלו שלא בבית הספר ולא מדברים על חזרתם לבתי הספר.

גם כשמגיעים נתונים שמראים שישראל חייבת להסתכן ולפתוח את מערכת החינוך, זה לא קורה – זה אפילו לא עלה היום לדיון. שר החינוך אפילו לא הוזמן. למרות שבתי הספר נערכו לפתיחת בתי הספר בכיתות ה'-ו' ביום ראשון – הנושא לא עלה. עוד ישיבה מבוזבזת.

קיימים שלושה הסברים לקיפאון שבו אנו נמצאים:

האחד, רה"מ והשרים לא רוצים להסתכן. הם יודעים שאם נגיע לסגר נוסף, שייגרם מגל שלישי שעלול להתפרץ עוד לפני הגעת החיסונים לארץ, יבואו אליהם בטענות, ולכן הם בוחרים לפעול לאט.

השני, חולשתו של משרד הבריאות, שבוחר באפשרות הקלה שעל הפרק – לסגור. אם ניקח לדוגמה את ערי התיירות, נראה שהתוכנית היצירתית, שיכולה לתרום לענף התיירות ולרווחת הציבור ככלל, לא יוצאת לפועל בגלל כשל במנגנון הבדיקות. ניתן היה כמובן לצפות זאת מראש, אך המשרד שאמון על כך הוא משרד חלש – שמתרוקן מהעובדים הטובים בו וממנהליו, שגם לפני המשבר לא היה בשיא כוחו. מדינת ישראל כולה תלויה בהתנהלות המשרד. אוזלת היד שלו ניכרת גם בסוגיית החיסונים, שהופקעה ממנו לחלוטין לגורמים אחרים.

השלישי, והקשה ביותר – אוזלת היד של חברי הכנסת, מנהיגי הציבור הכללי. בזמן שמערכת החינוך לא פועלת והילדים משלמים נזק אדיר שילווה אותנו עוד שנים, יש מערכת חינוך שעובדת ולא מעלה את התחלואה – המגזר החרדי לומד. אם חברי הכנסת של המגזר החרדי יודעים לדאוג לעצמם, איפה נמצאים חברי הכנסת של המגזר הכללי שאמורים לדאוג להם? כנראה לא סופרים אותם.

את כל המצב – מתזמר נתניהו. מהדורות החדשות משדרות ללא הרף כתבות וראיונות על העוצר הלילי, וזה בדיוק מה שהוא רוצה: לשדר לציבור שאנו במצוקה, במצב תחלואה קשה – דבר שלא נתמך בנתונים. עבורו, כלל לא משנה אם יהיה סגר לילי או לא, העיקר שלא נדבר על מה שחייבים לדבר עליו – על פתיחת מערכת החינוך, על החזרת הכלכלה והמסחר, ועל קיום איזושהי שגרת חיים בצל הקורונה עד להגעת החיסונים בעוד חמישה חודשים, במקרה הטוב.

כלל לא משנה אם יהיה סגר לילי או לא, העיקר שלא נדבר על מה שחייבים לדבר עליו

זו השיטה של ראש הממשלה – לדבר רק על העוצר הלילי. במקום להתעסק במה כן, להתעסק במה לא. זה כלל לא רלוונטי שהעוצר הלילי הוא צעד עם תרומה זניחה להורדת התחלואה, כשהסיבה שהוא בכלל על הפרק היא היעדר מדיניות אכיפה ייעודית על אלו שעוברים על ההנחיות.

חשוב לזכור – לסגור זה הפתרון הכי קל. לפתוח ולנהל שגרה בצל הנגיף – יותר קשה. לכן, גם משרד הבריאות וגם ראש הממשלה רוצים ללכת על בטוח, כל אחד מסיבותיו הוא.