עוד לא הספקנו להסדיר נשימה מהאיומים בסגר שלישי, וכבר נוחת עלינו האיום הבא: עוצר לילי. לכאורה, ההגדרה של אותו עוצר היא איסור יציאה מהבית משעות הערב ועד שעות הבוקר המוקדמות. תרשו לי להציע הגדרה אחרת; עוצר לילי = המשטרה לא מצליחה לעצור חתונות ושמחות, משרד הבריאות לא מצליח להעלות את הקנסות, אז בואו נלך לפתרון הקל - ונכניס את כל המדינה לעוצר.

לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות

בישיבות המקדימות, בכירי משרד הבריאות הסתייגו מהרעיון להטיל עוצר לילי. ראשית, הם אומרים, זה יהיה מאוד קשה לאכיפה. הרי גם כיום, המשטרה לא באמת מצליחה לעצור אנשים מיציאה לשמחות והתכנסויות בבתים של אחרים. אבל בעיקר, אומרים אנשי משרד הבריאות, עדיין לא ברור עד כמה עוצר כזה הוא בכלל אפקטיבי.  

באירופה כבר ניסו את שיטת העוצר הלילי. היא לא ממש הוכיחה את עצמה. מי שהפרו את ההנחיות ונדבקו באמצע הלילה, הקדימו את ההתכנסויות והדביקו אחד את השני בשעות הערב. תרשו לי להניח שגם כאן בישראל, מי שתכנן חתונה המונית, עם קבלת פנים ב-20:00, לא יהסס להקדים אותה בכמה שעות ועל הדרך ליהנות מהשקיעה.

עוצר לילי אולי יגרום לקובעי המדיניות להרגיש שהם עושים משהו עם הכוח שיש להם ביד, אבל גם הם יודעים שהוא לא יותר מפלסטר. ומה לעשות, פלסטר מתקלף ויורד די מהר והפצע נשאר. חוסר היכולת של המדינה להתמודד עם פורעי החוק ולהשליט סדר, הוא זה שעומד כאן בבסיס. והוא זה ששוב עלול להוביל אותנו להגבלות חסרות היגיון.

אכיפה בתקופת הקורונה (צילום: אבשלום ששוני, פלאש 90)
להתמקד באכיפה ובהגדלת הקנסות. ארכיון | צילום: אבשלום ששוני, פלאש 90

צריך לטפל בבעיות האמיתיות, בסקטורים שמפרים את ההנחיות בגסות, וליישם את ההחלטות שכבר התקבלו על העלאת הקנסות, בליווי אכיפה מאסיבית. שם צריך להשקיע את המשאבים. לא בהכנסת המדינה כולה לעוצר, שהיעילות שלו מוטלת בספק גדול.