הקרב על המיליארדים שבים

המנהיגים הלבנונים - חבורת גנבים סדרתיים המסוכסכים ביניהם בכל ענין - נקרעים בין התשוקה שלהם למלא את קופת הממשלה הריקה ואת כיסיהם - שלהם לבין הפחד שמא ייאלצו, חלילה, "להידרדר" לעסקים מתמשכים עם ישראל. בביירות מחכים לסיום המריבות על הרכבת הממשלה החדשה של סעד אל-חרירי ובינתיים מתמקדים בניפוח שרירים מולנו. בנאקורה, ברוב רעש וצלצולים, הם הציגו לפתע דרישה חדשה לקבל את שדות "כריש" ו"תנין", שהגז מהם אמור לזרום בשנה הבאה והוסיפו עוד כ-1,500 קמ"ר לשטח בן כ-850 קמ"ר השנוי במחלוקת זה שנים. אגב, זו פעם שלישית שלבנון משנה את דרישותיה המקוריות, שהופקדו באו"ם עוד ב-2007. יש להם תיאבון שהולך וגדל ככל שריחות הגז עולים מן הצד שלנו.

לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות

המתווכים האמריקאים חששו שהמשלחת הישראלית תצטווה מירושלים להתקפל ולעזוב. זה לא קרה. שר האנרגיה יובל שטייניץ הכין במקרה זה שיעורי בית ובהוראתו הציגה המשלחת הישראלית תביעה חדשה משלה לקו גבול ימי המוסיפה עוד כ-350 קמ"ר למים הכלכליים שלנו, לרבות המבנה הגיאולוגי המבטיח שבו פתחנו. לישראל יש במגירה קו נוסף ששירטטו המומחים, עם טיעון מקצועי מפורט, ההולך עוד הרחק צפונה מזה.

לשון אחר: בתום שבוע למיקוח שטח המחלוקת שילש את היקפו. במקום צימצום פערים – הרחבה דראמתית של מרחב הויכוח.

אבל זהו, להערכתי, רק המשחק המוקדם. הלבנונים יודעים שכבר הפסידו מיליארדים מפני שהחברות שקיבלו זיכיונות קידוח ובראשן טוטאל הצרפתית ממתינות לפתרון.

אגב, כך נוהגת גם חברת גז רוסית. ואילו מן העבר הישראלי מודיעה חברת הענק האמריקאית "שברון" (שאולי תתמזג עם "אקסון" האדירה) שהיא מהמרת במלוא כוחה על הגז של מזרח הים התיכון על חשבון פצלי השמן בארה"ב עצמה.

הפתרון - אם אכן נגיע לרגע כזה - פשוט לגמרי: במקום לריב על שיטות הסימון והחישובים המסובכים של תוואי הגבול - לאמץ את הכללים שהאמריקאים הפעילו לסימון הגבולות הימיים במפרץ מכסיקו ומול קנדה. בקצרה: במקום לצלול למפות ולחפש שוניות נידחות כמו "האי" תכלת-להניח לשכל הישר לעשות את שלו. התוצאה תהיה שלבנון תזכה ב-55 אחוזים משטח המחלוקת המקורי. אולי אפילו קצת יותר.

אין ברירה: חייבים להמשיך בדיוני סרק בנאקורה בלי לעזוב את השולחן עד שלפוליטיקאים בביירות ייגמרו התכסיסים ותאוות הבצע המהוללת שלהם תכריע את הכף.