שתי תובנות צריכות להדהד בימים האלה. האחת: מציאות הקורונה תלווה אותנו לפחות עוד שנה; תוכנית העבודה המעודכנת של צה"ל מותחת את התקופה עד סוף 2021. השנייה מדאיגה הרבה יותר - ונוגעת לאופי האיום: הנגיף הזה עיוור לצבעים, "שטיקים וטריקים" ולמחנות פוליטיים - ולכן הוא חושף את האמת על כל חברה שהוא פוגש.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
ספק אם הוא יכול לשנות את אותה חברה לטובה, אבל בטוח שבכוחו להעצים את החולשות שלה ושל ההנהגה שמובילה אותה. סוד ההצלחה במאבק מול הקורונה - כעומק הענייניות של המערכת הפוליטית. זה הסדר העולמי החדש וזו גם הסיבה שבמקרה של ישראל, אלה חדשות רעות במיוחד. שילוב קטלני של מערכת פוליטית על סף פשיטת רגל וציבור מפוצל ומפולג ש"תחמנותו אומנותו" והקומבינה היא דרך חייו, עוד לפני שפרץ הנגיף.
תוסיפו לזה את חוסר האמון שהעמיק כאן בחודשים האחרונים, קבלת ההחלטות הלא עניינית והמבולבלת שנגועה עד השורש בשיקולים פוליטיים ואישיים, ההתעסקות בטפל כמו מסכות במרחב הפתוח או איסור טיסות בשם סולידריות חברתית מופרכת ובעיקר אוטונומיות חברתיות שממשיכות להתנהל כמעט באין מפריע בגיבוי פוליטי ובהעלמת עין משטרתית. כל זה רק מבטיח שהישראלים לא מתכוונים להשתנות, גם לא מול איום של מגפה.
מי שמקפיד ונשמר ימשיך להקפיד, מי שמפר ימשיך להפר, ומי שמאבד את פרנסתו ונמצא על סף התהום בגלל שכורכים את פתיחת העסקים בעניין ההפגנות - הוא כבר ימצא את הדרך לספק את השירותים שישאירו אותו עם הראש מעל המים. הסגר הוא לא סגר, הריחוק החברתי הוא על תנאי בהתאם לאמונה וללוח השנה.
מטריד לא פחות: הכלי הזה שעליו דובר כה רבות בגל הראשון, הנשק האולטימטיבי למיגור המגפה - מערך קטיעות שרשרות ההדבקה - אין בכוחו לחולל את המהפך המיוחל מול המנטליות הישראלית, שבה לפי הנתונים האחרונים כמעט מחצית מאלו שמתושאלים מסרבים לשתף פעולה ולגלות עם מי נפגשו בימים הרלוונטיים. ליתר דיוק, כ-46% מהחקירות במכונה המשומנת שהקימו בפיקוד העורף מסיימות באפס מגעים. יותר משליש מחייבי הבידוד לא נרשמים במערכת כנדרש ולאף אחד אין מושג אם הם אכן טורחים להישאר בבית.
ישראל חייבת להחליף דיסקט
המשטרה מגיעה לכמה מאות מתוך יותר מ-160 אלף חייבי בידוד למעקב - נתון שנכון לסוף ספטמבר. כלומר, בשיאו של גל שני, כשברור לכולם שקורונה זו כנראה לא רק שפעת עם יחסי ציבור ומסביב כל מגזר סופר את נדבקיו ומתיו, אדמו"רים ורבנים בחברה החרדית, אורחים בחתונות בחברה הערבית, ואפילו גדול המזלזלים באירוע הזה, הנשיא טראמפ שנזכר לפתע להודות לאנשי המדע - המסקנה ברורה גם אם קשה לעיכול: בתנאים האלה ישראל חייבת להחליף דיסקט.
עלינו להפסיק לבנות על הכלים שהתאימו לגל הראשון, כי הציבור לא ישתנה בגל השלישי. להפסיק לרסק את הכלכלה והמשק בסגרים חונקים שמונעים מפוליטיקה ולא משיקולים רפואיים, לא לבנות על החיסון למרות שמבטיחים לנו שהוא ממש מעבר לפינה, ולא לחלום שבבת אחת נהיה לעם אחד שינצח ביחד. זה לא יקרה ולכן הדבר היחיד שאפשר וצריך לדרוש מהממשלה הזו היא לתת לנו לחיות בצל הנגיף בכמה שפחות נזק.
את המיליארדים ששופכים עכשיו על פיצויים בגלל סגרים שלא ניתן לאכוף יש להסיט מיד למערכת הבריאות כדי שתוכל לעמוד בעומס לקראת החורף. תוספות מידיות גם למערכת החינוך שלא תוכל לתפקד בתנאי הצפיפות שנכפו עליה כל השנים. כמובן להגן על האוכלוסייה המבוגרת, לשפר את המערך הגריאטרי ולרפד כמה שניתן את השכבות המוחלשות.
את כוחות השיטור והאכיפה הברוטלית וחסרת הסיכוי נגד ההפגנות וההפרות צריך להסיט לטובת פיקוח רציני על מפרי בידוד, לאכוף עטיית מסכות רק בחללים סגורים והקפדה על תו סגול לעסקים, בתנאי שינוסח כאן תקן פשוט שוויוני וענייני נטול פוליטיקה. תנו לצוות המקצועי לעשות את העבודה ושחררו אותנו מהצהרות דרמטיות בשמונה בערב.
תמונת ניצחון לא תהיה פה: צריך לחיות בצל נגיף
הגיע הזמן להפנים שישראל תשלם מחיר כבד על כל תחלואיה. במקום להוסיף לזה קריסה כלכלית ונפשית צריך לעבור לשלב שבו בונים חיים בצל הנגיף. שמי שנדבק יזכה לקבל טיפול הולם בבית חולים, שיש מקסימום הסברה וחינוך ומינימום נדרש של הגבלות ענייניות עיוורות למגזרים ופוליטיקה. איפה תוכניות העבודה המסודרות ומתווי פעולה מתואמים לכל הענפים - ממלונות, בריכות, חופי ים ספורט דרך מסעדות, תרבות, עסקים, בתי כנסת ומוסדות ציבור?
במקום לסגור תמצאו את הדרך הבטוחה ביותר לפתוח. רק בזה תתעסקו. שם טמון המפתח. את האופציה האחרת כבר ניסינו, פעמיים וכל עוד זו הממשלה שלנו וזה הציבור הישראלי אין שום סיבה לחשוב שנקבל תוצאה אחרת. להפך, עוד קצת מהקוקטייל הרעיל הזה וספק אם המדינה עצמה, כמו שהכרנו אותה, תשרוד.
אם נמשיך ככה, גם נספור את מתינו, גם ילדינו עוד ישלמו את המחיר הכלכלי וגם נגיע חלילה לשפיכות דמים ושחיקה מסוכנת של הדמוקרטיה. אין ברירה. תמונת ניצחון לא תהיה פה. בלית ברירה נאלץ להסתפק במניעת תבוסה ותקווה שיתנו לנו לחיות בצל הנגיף כמה שניתן. אחרת המחדל הגדול באמת עוד לפנינו.