באחרונה, שלא כדרכי - הצטרפתי לקבוצת פייסבוק: "אוהבי סיני" שמה, וזאת אחרי ששמעתי על רעיונות להגיע לסיני, חרף חסימת הגבול בטאבה, דרך טורקיה וארצות אחרות. בשביל זה, אגב, נדרשת אשרה מראש. הרושם הכללי שקיבלתי הוא שאנשים רבים וטובים נפשם יוצאת לחופי הים האדום ויש מהם שמחפשים תחבולות, כדי להגיע אליהם בקיץ. שעל כן חשבתי שאולי מחובתי להבהיר קצת מה באמת מתחולל שם בלא להתגנב לכותרות אצלנו.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
במשפט אחד: המצב עגום. אחרי שורת כישלונות, הצבא המצרי ויתר בעצם על עקירת דאע"ש מחצי האי ומאז סוף צום הרמדאן מסתפק רק במאמץ להכיל את איום הטרור. יתרה מזו: כדי לחסוך בדם חיילים, מטילים עכשיו למערכה לוחמים מן השבטים המקומיים. מה שהתנהל שנים כהתמודדות בין קנאים חמושים לכוחות הביטחון הופך למלחמה בין מחנות בדואים יריבים, שבה אין כללים וכל מעשה זוועה מותר.
חיילי הכוח הרב-לאומי נטשו מכבר את בסיסם הראשי באל-ג'ורה (לשעבר בסיס עיטם של חיל האוויר) וכעת לוחץ הפנטגון לפנות לגמרי את 430 החיילים האמריקנים מסיני. ישראל מצידה, מנסה להסיר את רוע הגזרה באמצעות הקונגרס. ב-6 החודשים האחרונים ביצעו אנשי דאע"ש כ-40 התקפות שבהן הרגו לפחות 35 חיילים, לרבות קצינים בכירים ובהם מפקד חטיבה 134.
זירת ההתנגשויות משתרעת מביר אל-עבד, כ-50 ק"מ בלבד מתעלת סואץ ועד רפיח. אבל הפשיטות כבר התרחבו למרכז סיני ועל נקלה עלולות לגלוש לחלק הדרומי, התיירותי. התוצאה: המטכ"ל בקהיר החליט לעבור לבלימה ומגננה - לצאת מדי פעם לפעולות נקם ולשלוח מול דאע"ש את "התאחדות שבטי סיני" שבמרכזה שבט התראבין הגדול, שחלקו מתגורר גם בישראל. לתראבין ולשותפיהם משבטי סווארכה ורמילאת יש ,כמובן, חשבונות עם דאע"ש בקשר לשליטה על נתיבי ההברחות. כ-500 מבני תראבין נהרגו מאז 2017 – כ-200 מהם בעריפת ראשם.
בראש ההתגייסות של חלק מהשבטים עומד טיפוס צבעוני: שייח' אבראהים אל-ערג'אני, מבני תראבין, שהוא כנראה הבדואי העשיר ביותר בסיני. בגיל 48 הוא הבעלים של אגד חברות בניה ומסחר – בשותפות שקטה עם קציני המודיעין המצרי - שמקיימות קשרי עסקים ענפים עם הממשל. בין היתר חולש ערג'אני גם על העברת הסחורות לעזה.
ערג'אני הוא ידיד קרוב של מוחמד סיסי, בנו של הנשיא. אנשי דאע"ש דולקים אחריו וכבר רצחו את אחיינו והשחיתו את ביתו סמוך לשייך זוויד. הבעיה שלו היא שחלק מבני השבטים אינם מרוצים לראות את הצבא מתכנס לתוך מחנותיו ולפיכך מסרבים לקחת חלק ביוזמות שמציעים להם הגנרלים. אין הם סומכים על הסיוע שמבטיחים להם מצד חיל האוויר המצרי. לא מעטים מלוחמי השבטים נתפסו על ידי דאע"ש כבני ערובה במטרה להרתיע את קרוביהם מלתקוף.
במשך כמעט שנה, עד לימי הרמדאן, אכן שררה הפסקת אש לא רשמית בין דאע"ש לתראבין אלא שאז החלו התנפלויות רצחניות על רפיח, שבה עדיין קיימות מנהרות הברחה לעזה. על אף התנגדותו התקיפה לאלכוהול וטבק, אין דאע"ש מהסס לספסר במוצרים אלה. לפעמים הם פשוט סוחטים את הסוחרים.
בסך הכל התנדבו עד כה כאלף בדואים למלחמה בדאע"ש. הצבא מחמש אותם ומצייד אותם ברכבי שטח. דאע"ש יגיב בהתנקשויות, בשריפת רכבים ובהצתת שדות. צריך לזכור, שרוב אנשי דאע"ש הם בני אותם שבטים שמתייצבים נגדם. וכך עלולה להתפתח לאיטה מין מלחמת אזרחים פנימית בסיני, שבה הצבא הוא שחקן חיצוני משני. מי שמכיר את ההיסטוריה של סיני ודאי יודע, היו שם לא מעט מלחמות שבטיות שנמשכו ,לסירוגין, עד מאה שנים, וכל זה בתוך שיעור אבטלה שמגיע ל-50%.
אז יכול מאד להיות שמוטב לחבר'ה הטובים של "אוהבי סיני" להתגעגע בינתיים ממרחק. הבטחתי נתונה למהר לפרסם כשיהיה שינוי לטובה.